לפני כמה שבועות התפלפתי קצת.
הרגשתי חנוקה מלהיות אמא, נשלטת, שולטת, בת, כלה, אישה ומורה.
ביקשתי חופש אמיתי כזה, בלי נשלטים, הנסיך, הבית, בלי האל שלי.
אפילו בלי הכלבה.
האל היקר שלי שדואג לי שאהיה תמיד במיטבי, שלח אותי ליומיים בקיבוץ.
אז עכשיו אני כאן לבד, עם המחשב שמחובר למערכת מעולה, העישונים שלי, הספרים והקפה.
והדובי שקניתי לחברה שהשתלטתי לה על הבית.
שנים רציתי לנצל אותו.
אז אחרי שעשיתי כל מה שאני צריכה, עשיתי סוף סוף מה שאני רוצה, בזמן שאני רוצה.
יצא לי יפה...
ובמבחן התוצאה, הדובי לא ברח:)
לא אוכל להעביר במילים כמה אני אסירת תודה על מה שמתאפשר לי בחיים שלאחרים לא.
אפילו בכיתי קצת היום מרוב אושר.. עלה בי פרץ התרגשות מההזדמנות הנדירה שקיבלתי, להקדיש את הזמן רק לעצמי.
עכשיו כבר חושך, אין פה שקיעה יפה מהמרפסת כמו בבית. אבל השקט הזה שמלא במוזיקה שמחה ואמיתית בלב, פאקינג מבורך.
מתגעגעת לנסיך, לאל ולגורה שלי.
אתם תמיד במחשבותיי.
💜👑
ערב נפלא.
