לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הרמוניה

את שייכת לי.
אני שייכת לו.
אין טעם להתנגד לטבע, הוא מייצר לנו את המוזיקה בשיא יופייה, בשלמותה.
לפני 4 שנים. 7 ביולי 2020 בשעה 12:32

לא קיים באמת.

תמיד אמצא משהו למלא את החלל של הזמן שנוצר.

 

נשלטים למשל...

אמש דיברנו עם הזוג ותיאמנו ציפיות להמשך, הם ענו נכון על כל השאלות והבינו היטב את מקומם. קבענו פגישה נוספת. הפעם במקום סגור.

דיברנו על מחיקת הגבולות שלהם ושמירה על שלנו, הם הבינו שזה מתבקש.

הי°ה היה גבול פומבי... והנה הוא נעלם ברגע של subspace עמוק. אין להם סיבה לברוח או להתנגד, הכל נעשה מרצון ומגישה נכונה של ציות לשולטים שלהם.

מאוד מעניינת השליטה כזוג בזוג. דינמיקה הרמונית ונעימה כשכל הצדדים משחררים את החסמים והמגבלות היום יומיות.
 

מנגד, עבד ניקיון.

המצאת המאה, לא מבינה איך לא חשבתי על זה קודם.

עבד אחד בר מזל הצליח בדרך מאוד אינטיליגנטית ומנומסת להיכנס לביתי וזכה לנקות אותו. כל פעם שיצא כתב לי אלפי תודות ובירך על הרגשת הריחוף שהוא מרגיש אחרי שאני מנצלת אותו. הוא התחיל בשבחים ומחמאות שזה תמיד נחמד, ותיאר את ההרגשה כנתינה אולטימטיבית. גישה מאוד חיובית ונהדרת, כזאת שעושה טוב לשני הצדדים ובעצם מקיימת את הסדר הטבעי, גבר עלוב ומשני משרת את המלכה המדהימה והעיקרית. נפלא בעיני שהוא יצא בהרגשה כל כך טובה, ואני שמרתי את האנרגיות לאימון כושר בבית נעים ונקי אחרי שהוא סיים.
 

נשלטת נוספת ומאתגרת שהצטרפה לא מזמן, גם היא משוחררת ונקייה מחסמים ומעצורים. אפשר לשחק איתה ולקחת ממנה את כל כולה, באיזו דרך שאבחר וארצה. היא צריכה תמיכה וסבלנות עכשיו ואת הפירות אקטוף בשלב מאוחר יותר, מצפה לפגוש אותה.
 

והדובדבן, הגורה שלי.

 

כזאת ילדונת מתוקה. משום מה הסשן שלנו כל הזמן נדחה מסיבות מעצבנות כאלה ואחרות. כל פעם שזה קורה אני מתבאסת, אבל גם מבינה שכל דבר קורה בזמנו האיטי, הבלתי מתחשב.

אני באמת מתגעגעת אליה. רוצה לחבק אותה חזק ולשמור אותה קרובה אליי. רוצה גם להרביץ לה ממש חזק ולסמן אותה, קונפליקט נעים. החיים לא מאפשרים לי כרגע לאמץ אותה רשמית, אך זו בהחלט מחשבה שעוברת לי ולאל שלי בראש.

היא עוברת המון שינויים ולא מבינה עד הסוף למה כל שינוי הוא לטובה. נחכה למבחן התוצאה כדי להטמיע את ההבנה.

בינתיים...

בינתיים אני מתה לפרק אותה לגורמים, לשחרר אותה מהכיווצים, להחליף לה את הכאבים בכאלה רצויים. לתת לה לחוות subspace באמת, ברמה שתישאר לאורך זמן ותטען אותה באנרגיות. שתוכל להמשיך להיות הגורה שלי, הקטנה, היפייפיה, הנשלטת מספר אחת שלי, שגורמת לי להרגיש המלכה הכי טובה בעולם.
 

מכל נשלטיי חייכתי, וזכיתי בחופש אמיתי.
 

💜👑
 

לפני 4 שנים. 28 ביוני 2020 בשעה 9:44

מוקדש לדברים החשובים באמת:

 

טעון הרבה שיפור, אך מזל שיש לי מתקן עינויים וכרית חניקה במסווה של מגדל למידה ונחשוש.

ילדים זה אביזרים ותפאורה:)

מומלץ.

מזל שיש סוף סוף זמן פנוי... אחרת האימונים היו על בשרה של הגורה.

כן כן גורונת, עלייך.

חכי חכי.

 

שבוע טוב ורטוב.

💜👑

 

לפני 4 שנים. 25 ביוני 2020 בשעה 11:02

התגעגעתי אליכם...

 

 

 

 

 

 

 

בקרוב תתאחדו עם כל שאר היפים שלי.. המחוך, הגרביונים, האיפור, השוט...

מחכה בקוצר רוח.

 

💜👑

 

 

 

לפני 4 שנים. 24 ביוני 2020 בשעה 19:46

היא הגיעה באיחור, לא אופייני אבל לא נוראי.

החלטתי לדחות את הסשן. לא היינו במצב המנטלי הנכון.

כמה חיכיתי לסשן הזה..

החלפתי אותו בניצול וקשירה.

 

היא עשתה מטלות בית ואני ניצלתי כל הזדמנות למשוך לה בשיער, להוריד אותה לריצפה, להשכיב אותה, להנמיך אותה. להזכיר לה מה המקום שלה ומה המטרה שלה בחיים. נהנתי מכל רגע..

האל שלי פשוט שכב על המיטה וחייך, נהנה לראות אותי שולטת בה ואותה.. נשלטת כל כך מסורה וטובה.

כשהיא סיימה נתתי לה לנוח לפני שאתאמן עליה בקשירות שלמדתי בסדנה.

התחלתי ואילתרתי קשירה מיד אחת לחזה, ועוד חבל כרוך על הרגליים.

היא שכבה שם רגועה ומתמסרת לכאב העדין.
אמרתי לה שנדבר אחרי, אבל הכירבול המשולש שלנו היה כל כך מרגיע, מענג. אני מחבקת את הגורה עם הפנים אליה והתחת לאל שלי. אור ומזג אוויר נעימים בבית ובלב.. בהחלט מנוחה מפנקת.
 

לקחתי את הגורונת שלי למקום שרציתי והתגאיתי. היא ענתה נכון על כל השאלות וריצתה אותי באמת. הרגשתי שהקשבתי לה והדרכתי אותה טוב בתהליך החינוכי שלה.

זה לא היה אפשרי אם לא היו לה כל הקריטריונים.. במיוחד הרבה מוח. גורה שכולה רגש, כמהה לאהבה וחיבוק. כמה נהנתי לחבק אותה.. קטנה שלי..

רק איתה אני מקבלת את הסיפוק האמיתי מהשליטה המנטלית. כשזה מתבטא במציאות זה שווה הכל.  

מחכה כבר לפעם הבאה גורונת. יהיה סשן כפול כפיצוי.
 

💜👑

 

 

לפני 4 שנים. 21 ביוני 2020 בשעה 11:52

הגיע הרגע, נפגשנו עם הזוג.

הוא כמה פעמים הצהיר שאנחנו כבר חצי שנה בקשר (3 חודשים. הוא פשוט כל כך ציפה ורצה שזה נראה לו כפול).
 נפגשנו איתם בנקודה קרובה למקום החשוך והמוכר שלנו, המקום בו התקיים טקס הקילור שלי.

ראיתי את ההתרגשות שלהם כשהגענו. לשניהם לב ענק, קולות סקסיים (עניין קריטי אצלי), חוסר בושה והרבה הומור.

ישבנו, עישנו, שתינו, צחקנו.

ואז הגיע הזמן לחלק האומנותי.

תפסתי רגע בשיחה שיקדם אותי להוריד אותו על הברכיים. הוא מיד עשה זאת, כיאה לגבר, עם מלא תלונות בדרך...

קשרתי לו את הידיים והורדתי לו את המכנסיים שחשפו חוטיני שחור שאמרתי לו ללבוש, ובפנים לו, הפלאג.

כמה ליטופים כדי שיבין שהוא יכול להתמסר ללא חשש. כשכאב לו, הוא סבל בשקט.

איך נהנתי להכאיב לו..

בינתיים האל שלי הכין אותה, נגע וחשף את החזה הנעים שלה.

הוא עמד כשהתחת שלו מולי ואני בינתיים בחרתי כלי הצלפה... ספנקר יעשה הרבה רעש מפחיד וכאב מידתי.

נתתי לו 10 על חוב שצבר מהשיחות שלנו.

ריחמתי עליו, אין לו סף כאב גבוה.

כמה מטרים מאיתנו ישבו קבוצה של אנשים ששמעו הכל, מזל שהיה יחסית חשוך.
 הגיעה תורה.

היא שפחה יותר טובה ממנו. לו קשה לשחרר מהדומיננטיות שלו, היא לגמרי נשלטת.

נהנתי מהחזה שלה והיא ביקשה רחמים. לה סף כאב נמוך משלו.

"תסתכלי לי בעיניים."

היא מיד צייתה..
 "תסבלי בשבילי."
היא עצמה עיניים וכאבה כששמתי לה את המצבטים. כאב לה ואני נהנתי מכל אנחה.
 

רצינו להתקדם, נסענו ליער יבש עם הרבה קוצים. קשרתי אותו לעץ והיא שכבה על הרצפה ונשענה על האל שלי.

כשסיימתי לקשור אותו הלכתי לעזור לאל שלי לטפל בה. ככה קפצתי ממנו אליה עד שהתחשק לי להכאיב לו. חשפתי את התחת שלו ובין הצלפה להצלפה תליתי את השוט על ענף. נהנתי מהתמונה שיצרתי. נרטבתי..

האל שלי אישר לי לגעת בעצמי ובא לעזור לי לגמור.

קבענו איתם מזמן שהם לא גומרים בסשן ראשון. אחרי שיצאנו מהיער הם התחננו כל כך יפה. עמדו חשופים מול פנסי הרכב כדי שארשה להם להזדיין..

ואחד הגבולות שלהם היה פומבי...

גבולות.. מצחיק:)

הרשנו להם להזדיין בדוגי על ספסל שהיה ליד  הרכב. עישנתי סיגריה בזמן שהוא גמר לה על החזה, כשהתפנתה היד מרחתי עליה את הכל טוב טוב..
היה לילה מעניין, חזרתי הביתה בהרגשת top space מטורפת.

היא נשמרה לי עד שהגענו הביתה. האל שלי היה מספיק חרמן לתת לי את העונש שלי.. ריחם ושמר 10 מתוך 70 לפעם הבאה.

פתאום הפכתי ממלכה עילאית לזונה החרמנית שלו. נהנתי כל כך לספק אותו...
מדהים אותי הסוויץ׳ שאני יכולה לעשות בין המצבים. כישרון של מתחלפים  מלידה כנראה..
לא עברה חצי שעה מהרגע שעצמתי עיניים והנסיך התעורר.

 

אז אחרי לילה של חצי שעה שינה נסענו לבקר את הגורה בבסיס שלה.

כל כך רציתי לראות אותה כבר ולחבק אותה.

כל חיוך שעלה על פניה גרם לי לעוד נקודה של אושר. היא עסוקה הרבה בהגדרות שלה בתוך הקשר ובהגדרה שלנו. היא מרגישה משפחה, אנחנו מרגישים ברי מזל שמצאנו אותה. הקשר הקינקי-מנטלי שרצינו בהתחלה הפך לקשר רגשי ועוטף, הרבה יותר מדהים מהציפיות.

לא יכולתי לבקש גורה טובה יותר ממנה, היא מספר אחת אצלי.

היא מתקרבת לאל שלי ואני נמסה כשאני רואה אותם מתחבקים..

כמה אהבה ואיזה כימיה ועומק יש בקשר שלנו, אין לזה תחליף.

לבשתי שורט ג׳ינס קצר וידעתי שהיא לוטשת עיניים כל פעם שהפנתי את גבי. החמיאה לי עליו הרבה, נהנתי מזה. אמרתי לה משפט "מכל נשלטיי התעייפתי, אך רק מאחת קיבלתי את הכוחות."
הסשן הראשון שלה מתקרב ואני מתחממת...

מחכה לך, גורה קטנה שלי..

היום אחרי שינה טובה לבשתי את בגדי הסשן שלי. רזיתי והתחטבתי מאז, צריכה חדשים.

האל חזר מאימון וניצל אותי בלבוש שלי כמו שרק יכולתי לפנטז.

תודה אל יקר ומושלם שלי, על כל האפשרויות שאתה מייצר לי, על האהבה והזיונים, הסשנים והנשלטים. אין עליך בעולם אהובי❤

היום יום חופש, מחר מלא עבודה, יום שלישי סדנת קשירות, רביעי סשן ואז שוב סופ"ש.
 

אז כמו שהמשורר הגדול אברהם טל אמר,

 

שיהיה לנו שבוע טוב.

 

💜👑

 

לפני 4 שנים. 17 ביוני 2020 בשעה 9:56

שבוע של חוויות חדשות ונפלאות עבר עליי. שמקרבות אותי למלכה-שפחה שאני רוצה להיות.
 

בילינו את השבת בקמפינג בים, המלך, הנסיך, הגורה, הכלבה (כזאת אמיתית עם זנב מובנה) ואני.

תכננתי שיקרה משהו, קטן. טעימה לגורה לקראת הסשן הקרוב.

 

כמו פרח בר, לקח לה זמן להיפתח. כיאה לנשלטת טובה היא עשתה כל מה שאמרתי לה, גם כשלא התחשק לה. זה גרם לי עוד יותר להתקרב אליה, ההתמסרות הזו ללא דרישות.

 

היא ילדונת קטנה בהתנהגות ובדיבור שלה. כל כך כמהה לאהבה ולחיזוקים. למרות זאת, כשהגיע הרגע שלה להוכיח שהיא סוטה, עשתה זאת כמו גורה גדולה.

 

הערב הגיע, ישבנו ליד השולחן מול המים. הגורה ביקשה לשכנע אותי בדבר שאסרתי עליה, אז היא הייתה צריכה להתחנן.

על הברכיים,

עם החזה המושלם שלה חשוף פעם ראשונה לעיני המלך.

היא הייתה כל כך מתוקה בתנוחה הזאת, עם העיניים הגדולות שלה, שמבקשות גאולה בכוס יין אחת קטנה.

אישרתי לה, והחיוך המסופק שלה חירמן אותי.

היא על הברכיים מימיני

האל שלי משמאלי

זה היה זמן מצוין לבקש..

 

"אל שלי, אפשר שהגורה תיגע בי?"

 

הוא חייך ואישר והיא התקשתה עם הג׳ינס הקצר שלבשתי. הורדתי אותו, שתרגיש חופשייה בתנועה.

היא הכניסה יד לתחתוני בגד הים והתחילה במלאכה. הפגינה כישורים מרשימים ועינגה אותי בצורה שלא ציפיתי, מגע מרגש אך מספיק חזק - אולי בדיוק מה שהיא.

גנחתי כשהאל שלי מלטף לי את החזה והיא דואגת להמשיך לטפל בי כראוי.

היא נעצרה והכניסה את האצבעות שנרטבו ממני לפה שלה... טעמה אותי והתענגה.

המבט שלה שם גרם לי להכיר את הצד שתמיד רציתי לראות בה.

כן את כלבה סוטה גורונת.. כמה את סוטה?

 

היא המשיכה ואני ביקשתי מהאל שלי לגמור. הייתה לי גמירה מיוחדת. מלאה ברגש וכוונה אמיתית לספק אותי, בלילה, בים. כש20 מטרים מפרידים בינינו לשכנים שהתמקמו לידינו וסיפקו מוזיקת רקע.

לקח לי זמן להתאושש מהגמירה הזאת, וכמובן שכהרגלי התחרמנתי עוד יותר והגמירה הבאה לא איחרה לבוא, רק שלא הייתה שלי.

שלחתי את הכלבה והגורה לטיול ופינקתי את האל שלי, שברוב מושלמותו יצר את כל החוויה הזאת.
 וכמה ימים לאחר מכן, חגגנו יום נישואים.

5

זהו יום נישואים מיוחד במיוחד כי הוא הראשון שלנו כזוג בדסמי.

אחרי שיחות על אטרקציות וניליות שממילא סגורות, הבנו שהגיע הזמן ללכת ללמוד לקשור כמו שצריך.

הגענו לסטודיו (אפשר לקבל המלצות מאוד מאוד חמות בפרטי).

 

לקח לי זמן להיפתח, הזמנו פיצה לכולם וחיכינו כבר לשחק עם החבלים. אחרי היסטוריה והסברים חשובים, התחלנו. הבנתי שמשני קשרים מאוד בסיסיים אפשר לעשות הרבה מאוד. האווירה הייתה נעימה ומהנה, אוהבת ושלווה. משרה המון ביטחון.

אז לפני שהלכנו שאלתי בבאסה "מה אז אני לא עולה לאוויר היום?"

והמאסטר הסכים לקשור אותי.

באישורו של האל התחיל סשן הקשירה הראשון שלי, עם וותיק הקשירות בארץ. הרגשתי בטוחה ומלאת אמון, התמסרתי לחלוטין.

תזכורת לעצמי לא ללבוש חזייה בפעם הבאה*.

המגע של החבלים על העור, הנעילות, השהייה באוויר והנדנוד, הכניסו אותי לsubspace שאפשר להשוות רק לסמי הרגעה מאוד קשים. כאבו לי הידיים אחרי הסשן ונשארו סימנים יפים.. ממ.. ממש יפים. יצאתי מהsubspace רק בבוקר. חוויה מטורפת. קיבלתי after care מדהים וזאת בהחלט חוויה שארצה לחזור עליה.
כשהגענו בלילה הביתה, זה היה הלילה הראשון שלי בלי הנסיך. שלנו בבית.. לבד.

המלך העביר אותי סשן חדירות והשתמש כמעט בכל הדילדואים/ויברטורים שיש לנו. אחד בתחת, אחד בכוס, והזין המושלם של האל שלי, גם בכוס. צעקתי וגנחתי חזק כמו שהייתי נהנית לפני שהנסיך נולד.

הרגשתי הכי שפחת מין/חורי משחק שהייתי אי פעם. ישנתי טוב, אם תהיתם.

3 שעות לאחר מכן הלכנו לאסוף את הנסיך ולקחת אותו לגן. התחלתי בסידורים הוניליים של יום חופש ולרגע הסתכלתי על עצמי במראה, התאהבתי מחדש.

 

כמה הבדסמ עושה לי טוב, לנו.

 

לחשוב שלפני שנה כמעט פירקנו את החבילה. יום הנישואים הזה יכל להיגמר בבכי.

 

מזל שהוא נגמר במכות:)

💜👑

לפני 4 שנים. 8 ביוני 2020 בשעה 15:09

רק כאן אני יכולה להתלהב מסימני הסטירות שהאל שלי מעניק לי, ולדעת שזה ייגמר בברכה ולא בטלפון של מישהו לרווחה. 

האל מתכנן תכנונים לסופ"ש ואני מתחממת לקראת. הגורה עוד לא יודעת בכלל.. מחכה שתקרא את הפוסט ותתחיל להתחנן שאגלה לה.

איך אני אוהבת שהיא מתחננת...

 

 

 

יום נפלא ושבוע מטורף.

👑💜

 

 

לפני 4 שנים. 2 ביוני 2020 בשעה 17:57

הסגר עצר את הזמן וגם את התקדמות הקשרים שלי.

המפגש עם הזוג נדחה

סשן עם הגורה נדחה

זיון חייתי עם הגבר שלי... גם נדחה.

הכל בגלל הקורונה הבתזו..
 

עם שחרור הסגר השתחררו גם היצרים והחוטים מתחילים למשוך קדימה.

יש כיוון למפגש עם הזוג,

הגורה נפגשת ברגעים אלה עם המלך לבד.

ואתמול קיבלתי אחד...

אחרי 12 שעות עבודה התרסקתי על המיטה ללא יכולת לזוז והוא ניצל את זה למזלי.

בחוסר חשק נשלחתי לחקן וקיבלתי אותו בחור שהוא הכי אוהב, על הכיור במקלחת, כשהמבטים שלנו נפגשים במראה.
 

הגורה שלי מתקדמת בצעדי ענק לסשן רציני ראשון שלה איתי.

נפגשנו פעמיים מאז שחרור הסגר. הפעם הראשונה הייתה מרגשת ומספקת. היא קיבלה חצי מהעונש שלה והייתה ילדה כל כך טובה. הולכתי אותה עם אזיקים ורצועה בפארק כיאה לגורה שהיא, והיא הייתה נבוכה והתביישה. אני כל כך אוהבת להביך אותה.. היא נהיית יותר שלי, יותר קטנה.

בפעם השנייה היא הגיעה אל ביתי בערב, לישיבה שכל מטרתה הייתה להיות שם בשבילה. המלך התעקש ואני שמחתי. כל עוד אפשר, זאת המטרה - שהיא תהייה שלי, ואנחנו נהייה בשבילה. כל הערב היא הניחה עליי את הראש והתנחמה בי. הרגשתי את הנפש שלה נרגעת ונרגעתי גם אני.

מתה כבר לזיין אותה..

היא שולחת לי תמונות בעירום מלא, תמונות של הציצים היפיפיים שלה, תמונות שלה נוגעת בעצמה. סרטונים שלה מתחרמנת בשבילי.. אוח גורה אם רק היית כאן כל הזמן לידי, כבר מזמן היית מלאה בסגולים על בסיס קבוע והלשון שלך הייתה נתפסת כל יומיים.

כל החמידות והמתיקות שלה גורמת לי לרצות לפרק אותה.. גם במכות. להוציא ממנה את התמימות ולהפוך אותה לכלי שלי, שמלא בכל טוב, בזכותי.

ולבסוף נשאר הזוג. זוג קינקיים בטירוף שמכניסים הרבה אקשן לזוגיות שלהם. החל מאנשים נוספים ועד בננות שנכנסות לכוס שלה, כי אני אמרתי.

אוהבת לשלוט בהם.

גם הם גורים טובים. צריכים עוד חינוך אבל סך הכל הם ממושמעים ומסורים.

השבוע ניפגש, מעניין איך יהיה. הם שיקרו בעבר ומחלנו להם. כמה אמיתיים הם יהיו פנים אל פנים?
 

אני לקראת סיום הסטאז׳ בעבודה וגורפת מחמאות מהכיתה ועד לדרגים הגבוהים בממשלה. שאר המורות מקללות אותי בקביעות קצת מטרידה שאני נראית פצצה מאז שחזרנו ללמד.

ואני מחייכת ומודה, על כל יום שיש לי כל מה שאני צריכה ומעבר.

רק שימשיך כך..

בריאות

שלום

ואהבה.

 

ומכות,

מלא מכות.
 

וסקס.
 

💜👑

 

 

רגע!

 

וכנרת, אוי כנרת אהובתי.

כמה נהנתי, שלא תיגמרי לעולם.

לפני 4 שנים. 15 במאי 2020 בשעה 11:37

אני אוהבת מאוד לדמיין.

אני אוהבת את הריגוש שנוצר מהתמונות שאני מייצרת לעצמי. הקורונה הזאת הביאה את המוח שלי לרמות גבוהות של יצירתיות ואני מסדרת לי בראש את האובייקטים שלי בצורה שמדגדגת לי את חוט התשוקה.

 

אני מדמיינת לי סשן עם הזוג, איך הוא יהנה לראות אותי ואת האל שלי מזיינים את אישתו, כשהוא קשור על כיסא עם גאג.

המבט שלה כשהזין של בעלי אהובי יחנוק אותה בזמן שאני אשב על הפרצוף של בעלה.

איך האל שלי יהנה לראות אותי שולטת בהם ועושה מהם בובות כדי לרצות אותו.

עוד לא נפגשנו אפילו וכבר ראיתי הרבה מהם, פיזית ונפשית.

מדהים כמה אפשר להתקרב היום מרחוק.

 

ואז דמיינתי לי סשן עם הגורה שלי והכל התפוצץ לי בפרצוף.

פתאום הבנתי שהתהליך שנבנה איתה בהתקרבות הזו מרחוק הוא לא נכון. התקרבנו כל כך נפשית ששכחתי להכין אותה לדבר האמיתי.

הגורות שלי יודעות שהסשנים איתי כוללים את השולט שלי, כצופה או משתתף, לבחירתו. עם הגורה שלי מההתחלה הנוכחות של אהובי הייתה עניין לא ברור. עם הזמן בקורונה הנוכחות שלו הפכה לדבר שולי ופחות לעניין של מה בכך.

היא גורה כל כך טובה, נשלטת כל כך מתמסרת וצייתנית, עונה על כל הקריטריונים ומביאה אותי לריגושים שמפתיעים אפילו אותי.

לא יכולתי לבקש טובה יותר. מגיע לה להתחיל תהליך קילור ולהיות שלי, רשמית.

אז החלטתי שהשלב הראשון בתהליך הוא לחנך אותה להתמסרות נפשית אמיתית בסשנים בצורה הדרגתית. קודם כל מנטלית, אחר כך פיזית. אנחנו עכשיו מדברות בקבוצה בה האל שלי נוכח וצופה, מדמים סשן. לשמחתי ולא להפתעתי, היא נהדרת וזורמת. כי היא יודעת שהיא שלי, ואעשה מה שצריך כדי שתמשיך להרגיש ככה ותוכל להתמסר אליי גם בסשנים מכל הלב. גם הוא שייך לי, הלב הטוב שלה, שכל הזמן אוהב.

בהצלחה, גורונת שלי.

והאל שלי, שחוכמתו עולה על כל הגיון, דואג להפוך מחשבה למציאות. ניצני הדמיון מלבלבים עכשיו בשיא פריחתם והוא מאפשר לי לפרוץ גבולות וחסמים. אני אוהבת אותו כל כך על כל דבש ועוקץ שהוא נותן לי, הכל הופך אותי לטובה יותר, למאושרת.
 

נתראה בקרוב גורים.

 

 

 

👑💜

לפני 4 שנים. 1 באפריל 2020 בשעה 18:42

לילה נפלא..

 

 

 

 

 

💜👑