הרמוניה

ערב טוב ורטוב:)

👑💜

עובר בנעימים בינתיים. 

אני עם הנסיך ועם הגבר המושלמים שלי, הגורה מתחרמנת בשבילי מרחוק, עובדת מהמדיה הזמינה ומנצלת את הזמן הפנוי כמו שצריך. 

איך?

בוק.

כי אין דרך טובה יותר לנצל לילה ריק מסשן עם אביזרים, ביגוד, איפור, צעצועים ומצלמה.

אני אוהבת לטפטף לאט, שתיים כל פעם.

תהנו.

שבוע ביתי ונפלא לכולנו..

💜👑

איך היא אוהבת לקרוא לי בשמי..

שבוע מלא לבבות.

💜👑

פוסט שכתבתי לפני כמה ימים ולא היה לי חשק להעלות. חזר החשק:

הייתי חכמה מספיק לחזור לזרועותיו של האל שלי ולהאמין שכאן אני נשארת. שהתגעגעתי מספיק כדי להבין שלא אמצא יותר טוב ממנו כי הוא האחד המושלם. יש לי מזל שהתאהבתי בו, ואני מיום ליום הופכת לשפחה המאושרת בעולם. השפחה המאושרת שלו.

יש לי מזל שיש לי ילד כזה נסיך. ילד טוב וחתיך, חמוד ומתוק. ילד אוהב ואינטיליגנט.

יש לי מזל שהכרתי את הגורה שלי. היא עושה לי שמח בלב והיא שם בשבילי, היא שלי. נשלטת שעונה על כל הקריטריונים שלי זה מצרך נדיר והנה, תפסתי לי אותה במזל.

יש לי משפחה שמקבלים רק במזל. משפחה גדולה של אנשים טובים ושמחים שאני אוהבת והם אוהבים ומעריכים אותי.

יש לי מזל שהחיים זימנו לי אירועים שגרמו לי לגדול ולצמוח, שסיפקו לי מנוחה מהריצה התמידית, ששתלו בי פרחים שלא ידעתי שיכולים לפרוח ממני.

יש לי מזל שיש לי מוזיקה. היא לפעמים מצילה אותי מעצמי.
 

יש לי מזל שאני כזאת מלכה,

אחרת לא הייתי שורדת את זה.

💜👑
 

יש לי מועקה בלב שמפריעה לי להירדם ואין לי עם מי לפרוק את זה כרגע. אז הרווחתם פוסט.

אזהרת קריאה - עצוב ומדכא. אשמח לעידודים.
 

ביום שני הקרוב, כולם יחגגו את חג פורים שתמיד שנאתי. אמא שלי אף פעם לא השקיעה בתחפושות שלי ואני תמיד הייתי שמנמנה מידי כדי להראות טוב במשהו סקסי בגיל ההתבגרות ואילך.

החל משנה שעברה, פורים הפך לחג השנוא עליי מכל החגים של כל הדתות. הוא תמיד יהיה החג שבו אחי הקטן נפטר.
 

הוא נולד ביום כיפור והיו לו חיים מזעזעים. מחלת נפש והתמכרות קשה לסמים וכדורים הורידו אותו אל מתחת לאדמה בגיל 25.

הוא חלק איתי את תפקיד הסנדביץ׳, תמיד ניסה להתחבר אליי בכל מיני דרכים. הוא היה קונדסון לא קטן ואני זוכרת ממנו בעיקר הרבה שיעורי מכות לא מכוונים. אפילו דקרתי אותו עם מזלג פעם אחרי שהעיז להוריד לי סטירה.
 

השנים האחרונות שלו היו רצופות מאבקים ולי היה ברור לאן זה הולך. היחידה שלא הייתה לה תקווה. ההורים והאח הגדול האמינו שיש מאין. אני הסתכלתי לו בעיניים וראיתי לב טוב שיוקל לו אם יפסיק לפעום.

ביום השני של השבעה אמא שמה לב שעץ השסק שאחי נטע מלא פרי בכמות מוגזמת. 10 שנים הוא שם בגינה ומעולם לא נתן יותר מ5 שסקים בשנה. יום למחרת הייתה נדידה של פרפרים בכל האזור שלנו. המון סימנים מהיקום שעכשיו הוא חופשי.
 

אני מקווה שהוא באמת חופשי.
 

ביום שני האזכרה. אמא שלי ביקשה ממני לכתוב ולהלחין לו שיר.

מה אני אגיד לה לא? היא אם המלכה..

ממש רציתי להגיד לא. כי איך לעזאזל אצליח לעשות את זה כשהוא עדיין חוזר לי לחלומות בלילה, למחשבות שלפני השינה, למצבים שהייתי רגילה שהוא נמצא שם, לשירים ברדיו.
 

הוא תמיד היה ויישאר לנצח אחי הקטן. כל שנה כשיגיע פורים וכולם יחגגו בצבעים ותחפושות, אני אהיה קצת עצובה. לא בגלל שלא מצאתי תחפושת או שאין לי מסיבה ללכת אליה. אני אלך לבית הקברות לבכות על אבן שסיתתו יפה, מעל אח שהתפספס. אדם יפה וטהור, נפש מיוסרת שבאה למנוחה.
 

שונאת את פורים.

שבת מדהימה עברה עלי. עם כל החולי והגועל שלא עובר ורק מדכא אותי. השבת קרו הרבה דברים מרוממים.

יצאנו מהבית לפארק לעשות פיקניק.

הגבר שלי, הנסיך, הגורה שלי ואני.

פעם ראשונה שראיתי את הנסיך במקום ציבורי נהנה, משתחרר ומתגלגל מצחוק בצורה כל כך מסחררת. אין אושר גדול מזה. האל הנדיר דאג לנו לאוכל וסידר הכל כדי שנוכל לאכול בנחת. פשוט מושלם.
 

אחרי שהתעייפנו האל שלי לקח את הנסיך הביתה לישון והשאיר לי מחוץ לדלת שקית הפתעות ובה חבל, אזיקים ושוט טבעוני מעשה ידיו. אם הגורה הייתה מוכנה לזה או לא, הגיע הרגע לסשן הראשון שלה. בפרדס, בגשם.
 

חלום רטוב התגשם לי בשבת הזאת. היא חיבקה עץ מנדרינה קטן בזמן שהיא רועדת מקור וחשפה את התחת היפה עם החוטיני השחור בשבילי. כל מכה שהונחתה עליה עם השוט הייתה שווה את החולי והגועל שסבלתי כל השבוע. כל מכה לוותה ב"תודה מלכתי" שאני כל כך אוהבת לשמוע. הכיף הגדול היה להרגיש את הרטיבות שלה מתגברת כל כמה הצלפות. היא אפילו לא ידעה כמה היא הייתה רטובה.

באמצע מתן העונש התחיל גשם טיפטוף שסגר את האווירה המושלמת של סשן בפרדס. 
 

כשחזרתי הביתה האל פינק אותי ב-ר׳ על הכיור במקלחת. סגר לי באהבה ובשלמות את פינת החרמנות שנפתחה עם הגורה בפרדס. כשנרגעתי וטעמתי את העוגה המדהימה שהכינה לנו, הרגשתי שקיבלתי בונוס על כל היום המושלם הזה.
קמתי הבוקר בשעה טובה, לארוחת בוקר שגרמה לי לרייר ועוד כמה שעות שינה טובות שהייתי זקוקה להן.
תודה לך אל שלי, שאיפשרת לי ונתת לי יממה מושלמת שכזו. אני ברת מזל.

והלוואי עליי ועל כולנו רק שבתות כאלה.

מלאות

באושר

עושר

סשן שמשאיר כחולים

וגשם.
 

שבוע טוב מתוק ורטוב

💜👑

כשהכרתי את האל שלי הוא היה קנאי. בהגזמה.

פעם לא הבנתי את הרגש הזה.

לא הבנתי למה לו לקנא, הרי אני שלו ואם לא ארצה להיות שלו אפרד ממנו.
 

אתמול חוויתי קנאה כפולה וגם הרגשתי את תוצאותיה של בגידה באמון.
 

האל שלי לקח ידידה שהוא רוצה להכניס לעולם שלנו לערב קשירות בזמן שאני בבית חולה עם הנסיך.

הוא הזכיר לי והרגיע אותי שאני מספר אחת ואין לי מה לדאוג. הבוקר הוא סיפר כמה נהנה. גם אני רציתי להיות שם. באסה.
 

הגורה שלי שלחה לי שיחה שלה עם מישהו שהתחיל איתה בגלוי והיא זרמה מתוך נימוס. היא אמרה לו שיש לה חבר קנאי, היא לא יודעת עד כמה. המחשבה שמישהו יתחיל איתה כשאני לא שם להנחית אותו מרימה אצלי את סף העצבים.
 

במקביל החלטתי לבדוק את האמינות של הנשלטת החדשה שלי. היא ביקשה להישלט על ידי אישה ולהשתתף בסשן עם בעלה. זוג קוקהולד. כבר ביום הראשון משהו שם לא הסתדר לי אבל המשכתי בשביל האל שלי שרצה שנסשן אותם. הקופסה שהם מחזיקים על הכתפיים לא מכילה מספיק כדי להסתיר מהאל שלי וממני את האמת. כל שיחה הרגשתי איזה שהוא שקר.

בשיחה האחרונה גיליתי שאפילו השמות שלהם בדויים. ההגיון הפשוט הביא את האל שלי לשחרר אותם מיד.

כמה זמן יקר הם ביזבזו לי. נבלות.

היא התחילה לספר שהם נכוו בעבר ומצאו תמונות שלהם אצל אנשים שלא הכירו ולכן הסודיות.

זאת לא סודיות אהבלה, זה שקר גס. אולי לא תשלחו תמונות שלכם ערומים 3 דקות אחרי שהכרתם שולטת והן לא ישוטטו באינטרנט. פתטיים.
 

הקנאה הזאת מתישה. להיות משני צידי המתרס באותו ערב הביא אותי למסקנה שזה רגש מיותר ואני מדפדפת הלאה. הגורה הבינה שהיא המועדפת עליי ואני הבנתי שאני השפחה האחת והיחידה של האל שלי.

הכל פתוח, כנה, אמין.

כשיש הרמוניה, הקנאה נעלמת ומתחילה לה מנגינה נעימה.
 

לחיי המוזיקה ואנשים טובים בדרך.
 

👑💜

יש רגעים שאני נקרעת בין התשוקה שלי לרצות לשקיקה שלי להתרצות.

צרות של מתחלפים. במיוחד כאלה שלא מתחלפים עם בני זוגם.
 

אני אוספת אותן מהמקומות הכי נמוכים שלהן. זונות קוק נימפומניות, יפיפיות לא מודעות, זוגות חרמנים שצריכים שיגידו להם מה לעשות.

הכל מחרמן וטוב ויפה, עד שזה מגיע לאפטרגע - הזמן הזה שלוקח למוח לעכל את מה שקרה פה עכשיו ולהבין איך זה גורם להרגיש.

השליטה המנטלית היא מאוד טריקית. כל מילה נחקקת ומשפיעה. המשחק בחוטים של המוח צריך להיעשות עם המון תשומת לב... ללב.לפעמים זאת סתם זונה שבאה לגמור וללכת וחושבת שיוצאת עם חוויה מינית. היא לעולם לא תרגיש כמו אחת שבאה עם רגש, עם סיפור וקשר סנטימנטלי אמיתי לשולט/ת. 

ביססתי את מקומן מתחתיי אבל לא מספיק תחת המלך שלי. זה גורם לי להרגיש שלא עבדתי בצורה נכונה. כל הזמן אני ברפלקציה על עצמי ועל התהליך שאני מעבירה נפש מתמסרת.

טעות לא חוזרת על עצמה פעמיים.

אני משקיעה המון אנרגיות בתהליכים שאני מעבירה אותם... ולי, יש לי רק מקום אחד שאני יכולה באמת להשתחרר בו.

אני חוזרת תמיד למקומי למרגלותיו של האל שלי, כמו זונה על ארבע. הוא נתן לי את הכתר כדי להיות המלכה שלצידו, אבל איתו אני ציפור שיר קטנה ומרצה.

באשר לציפורים שלי... יש להן כנפיים שאני לא רוצה לגזום. מי שרוצה אותי תקבל באהבה גם את האל שלי. בסופו של דבר המפתח לכלוב שלהן נמצא אצלו ביד ובינתיים הוא משחרר רק את הלא ראויות.
 

יש לי אפשרות להתרצות במחיר של גבול. גבול קשה שחצייה שלו תביא לתוצאה ריגשית לא ידועה.

מה עדיף?

לחצות גבולות או לא להתרצות?
 

היא חזרה אליי אחרי שהבינה שמקומה איתי. היא עברה משולטת אחת לאחרת ואף אחת מהן לא הצליחה לתפוס אותה.

היקום שלח לה אותי.

היא צייתנית ומנומסת, משתדלת מאוד לא לקבל עונשים, מתוקה ויפה.

קטנה שלי.

גורה.

עוד לא חדרו לה לראש מספיק עמוק כדי שתתן את כל כולה.

היא יודעת לפרט ולכתוב יפה כמו שאני אוהבת. יש לה צד רגיש וגם צד אחר... כשאני מזלזלת בסימן אדום שהשאירה הקודמת, ושואלת "איפה הדם?" זה הרגע שהיא נרטבת. למרות העדינות והתמימות המקסימה שלה.

היא ילדה טובה ומנומסת.

עם גוף שבא לנשוך

ולהכאיב לו

ולקשור אותו.

יש לי תכניות גדולות בשבילה...

אני רוצה להיות הראשונה שלה.

הראשונה שתיקח אותה אל הפנטזיות הפרועות שלה ומעבר לסיוטים שחוזרים לה.

הראשונה שתתפוס אותה כל כך חזק שהיא תוכל סוף סוף להשתחרר.

הראשונה שלא תוותר עליה, לא משנה מה יקרה.

אני יודעת כשאני תופסת אחת טובה. זאת ציפור שיר שלא תוכל לברוח.

היא כבר מסורה ורוצה עוד יותר להתמסר...

אהבתי את סף הכאב שהיא יכולה להגיע אליו. מעולם לא צבטתי פיטמות כל כך חזק כשזו שמחוברת אליהן עדיין מחייכת.
 

הפגישה הראשונה הייתה התחלה רכה וטובה למה שעוד יבוא. היא יודעת שהיא שייכת לי.
 

אני המלכה שלה.

קטנה שלי את, גורה טובה.

מאז שגיליתי אותו בבדיקת אולטרסאונד פשוטה הבנתי מדוע קופחתי בימי מחלה רוב חיי. הטחולון שלי הוא כח העל שלי נגד מחלות.

טחולון הוא טחול קטן שנמצא ליד הטחול הרגיל שכולנו מכירים, והוא עושה את אותה עבודה. אין אותו לכולם אבל זה כן דבר שכיח.
 

לאחרונה הטחולון שלי מאכזב מאוד. שתי מחלות מעצבנות תקפו אותי אחת אחרי השנייה וכח העל שלי כנראה פגש בקריפטונייט ולא הצליח להילחם.

כאחת שלא רגילה למחלות וכל הגועל שהן מביאות, אני מתנהגת כמו גבר כשאני חולה - מתבכיינת מלא ובטוחה שאני עומדת למות. הפאסון שנדרש ממני אל מול הנשלטות שלי מזכיר לי שגם אם אני עומדת למות, אני צריכה להיות איתנה בשבילן והחולי הופך לנסבל.
 

האל שלי שמתמודד עם הכל הרבה יותר טוב ממני, מעודד ומחזק אותי וגם מוריד לי סטירה כשצריך כדי שאפסיק להתבכיין. לא יכולה להגיד שזה לא עובד...
ומרק בטטה, גם עובד.

עד שהגועל יעבור,

שבת מלכה סגולה ובריאה לכולם.

👑💜