כשהכרתי את האל שלי הוא היה קנאי. בהגזמה.
פעם לא הבנתי את הרגש הזה.
לא הבנתי למה לו לקנא, הרי אני שלו ואם לא ארצה להיות שלו אפרד ממנו.
אתמול חוויתי קנאה כפולה וגם הרגשתי את תוצאותיה של בגידה באמון.
האל שלי לקח ידידה שהוא רוצה להכניס לעולם שלנו לערב קשירות בזמן שאני בבית חולה עם הנסיך.
הוא הזכיר לי והרגיע אותי שאני מספר אחת ואין לי מה לדאוג. הבוקר הוא סיפר כמה נהנה. גם אני רציתי להיות שם. באסה.
הגורה שלי שלחה לי שיחה שלה עם מישהו שהתחיל איתה בגלוי והיא זרמה מתוך נימוס. היא אמרה לו שיש לה חבר קנאי, היא לא יודעת עד כמה. המחשבה שמישהו יתחיל איתה כשאני לא שם להנחית אותו מרימה אצלי את סף העצבים.
במקביל החלטתי לבדוק את האמינות של הנשלטת החדשה שלי. היא ביקשה להישלט על ידי אישה ולהשתתף בסשן עם בעלה. זוג קוקהולד. כבר ביום הראשון משהו שם לא הסתדר לי אבל המשכתי בשביל האל שלי שרצה שנסשן אותם. הקופסה שהם מחזיקים על הכתפיים לא מכילה מספיק כדי להסתיר מהאל שלי וממני את האמת. כל שיחה הרגשתי איזה שהוא שקר.
בשיחה האחרונה גיליתי שאפילו השמות שלהם בדויים. ההגיון הפשוט הביא את האל שלי לשחרר אותם מיד.
כמה זמן יקר הם ביזבזו לי. נבלות.
היא התחילה לספר שהם נכוו בעבר ומצאו תמונות שלהם אצל אנשים שלא הכירו ולכן הסודיות.
זאת לא סודיות אהבלה, זה שקר גס. אולי לא תשלחו תמונות שלכם ערומים 3 דקות אחרי שהכרתם שולטת והן לא ישוטטו באינטרנט. פתטיים.
הקנאה הזאת מתישה. להיות משני צידי המתרס באותו ערב הביא אותי למסקנה שזה רגש מיותר ואני מדפדפת הלאה. הגורה הבינה שהיא המועדפת עליי ואני הבנתי שאני השפחה האחת והיחידה של האל שלי.
הכל פתוח, כנה, אמין.
כשיש הרמוניה, הקנאה נעלמת ומתחילה לה מנגינה נעימה.
לחיי המוזיקה ואנשים טובים בדרך.
👑💜
