היא חזרה אליי אחרי שהבינה שמקומה איתי. היא עברה משולטת אחת לאחרת ואף אחת מהן לא הצליחה לתפוס אותה.
היקום שלח לה אותי.
היא צייתנית ומנומסת, משתדלת מאוד לא לקבל עונשים, מתוקה ויפה.
קטנה שלי.
גורה.
עוד לא חדרו לה לראש מספיק עמוק כדי שתתן את כל כולה.
היא יודעת לפרט ולכתוב יפה כמו שאני אוהבת. יש לה צד רגיש וגם צד אחר... כשאני מזלזלת בסימן אדום שהשאירה הקודמת, ושואלת "איפה הדם?" זה הרגע שהיא נרטבת. למרות העדינות והתמימות המקסימה שלה.
היא ילדה טובה ומנומסת.
עם גוף שבא לנשוך
ולהכאיב לו
ולקשור אותו.
יש לי תכניות גדולות בשבילה...
אני רוצה להיות הראשונה שלה.
הראשונה שתיקח אותה אל הפנטזיות הפרועות שלה ומעבר לסיוטים שחוזרים לה.
הראשונה שתתפוס אותה כל כך חזק שהיא תוכל סוף סוף להשתחרר.
הראשונה שלא תוותר עליה, לא משנה מה יקרה.
אני יודעת כשאני תופסת אחת טובה. זאת ציפור שיר שלא תוכל לברוח.
היא כבר מסורה ורוצה עוד יותר להתמסר...
אהבתי את סף הכאב שהיא יכולה להגיע אליו. מעולם לא צבטתי פיטמות כל כך חזק כשזו שמחוברת אליהן עדיין מחייכת.
הפגישה הראשונה הייתה התחלה רכה וטובה למה שעוד יבוא. היא יודעת שהיא שייכת לי.
אני המלכה שלה.
קטנה שלי את, גורה טובה.
