הרמוניה

אחרי שנרגענו, אפשר לנשום. הקורונה כבר לא פה, אין מלחמות, יש ניצחון (סוף סוף הרודן נפל), אפשר לצאת.

אפשר לנשום....
 

התקופה שלא הייתי כאן הייתה מטלטלת עבורי. נפרדתי מהגורה, עברתי דירה, אני מחנכת כיתה עכשיו, זה משתלט לי על החיים. אבל זה גם כל כך מספק..

יש לי חברה-אחות שאני רואה יותר ולפעמים היא מצילה אותי.

המלך ואני עלינו על רכבת הרים השנה שספק אם ירדנו ממנה, אבל אנחנו בהחלט לקראת הסוף.
 

לא מזמן מידי הזמנו אלינו מישהי, בתחילת דרכה הבדסמית. המטרה הייתה ברורה - חוויה מינית בדסמית משותפת של שלושתנו.
 

הערב התחיל חלש, אכלנו, ניסיתי בכוח לדבר איתה, לא זרם לי.

ואז היא הציעה שאקשור אותה.

זרמתי. היה סשן טוב. קשרתי אותה בשתי קשירות - טיקיי אחורי ואגורה. השכבתי אותה על הגב, על הידיים שלה שנמחצו.

וטילטלתי אותה לצדדים תוך כדי שאני מפליקה ומלטפת, מפליקה ומלטפת.

הזמנתי את המלך שלי להצטרף בהצלפות אבל הוא החליט להתקרב לאט ורק לתמוך בראשה וללטף.

סיימנו את הסשן כך.

שיחררתי אותה וחיכיתי שתתעשת.

היה לי מאוחר. לא נמשכתי אליה, היא לא עניינה אותי יותר מידי. לא ראיתי פה סיכוי למשהו יותר אינטימי..

המלך שלי חשב אחרת.

הוא התחבר אליה אחרי שהלכתי לישון, היא בכתה בחיבוק שלו, סיפרה לו דברים שלא סיפרה לי. היא נפתחה איתו..

הוא הגמיר אותה רק עם אצבעות הקסם שלו והיא השפריצה פעם ראשונה בחייה, ושנייה ושלישית..

יום למחרת הוא סיפר לי בגאווה מה קרה כשישנתי בחדר הסמוך עם הילד שלנו.

הוא היה בטוח שאפרגן לו, אבל הרגשתי כל כך נבגדת.

למה כשהייתי שם זה לא קרה?

למה בלעדיי יותר כיף לך?

"כי איתה הרגשתי טופ ספייס אחרי הרבה זמן שלא הרגשתי" שמעתי אותך באוזניים קשובות ועיניים דומעות.

אמרתי לך שאני רוצה לחתוך את זה איתה.

שלחתי לה הודעה של 5 שורות והיא שלחה בחזרה יום למחרת מגילה שהזכירה נשכחות מהגורה.

שהיא נולדה איתנו מחדש, שהיא מרגישה שזאת אהבה ממבט ראשון...

כמה ימים אחר כך אמרתי למלך שאני רוצה לחתוך את זה איתו, לא יכולה לסבול יותר. לא סומכת עליו, לא רוצה להרגיש ככה, לא מוכנה לסבול.

הוא בתגובה אמר שהוא אוהב אותי ותמיד ידאג לי ושכדאי שנעשה את זה יפה בשביל הילד..
 

כמה ימים אחר כך..

אני עדיין במחשבות, הראש לא מפסיק לטחון את הרגשות והמעשים והתוצאות והמילים הקשות שנאמרו.

ואז המלך נתפס בנפילה. זה קורה לו לפעמים, שהגוף נתפס וקורס. יכול לקחת לו שבוע, חודש, או שנה להתאושש.

רציתי לעשות את מה שהתרגלתי אליו, לקרוס יחד איתו ואחר כך להאשים אותו ואת הגוף שלו במצב הרוח שלי ובחרא של זוגיות שלנו. להאשים את עצמי שנשארתי ולפחד לעזוב.
 

אבל במקום..

לבשתי את הבגדים החדשים שלי, יצאתי מהחדר, ירדתי על הברכיים וחיבקתי אותו חזק. אני לא הולכת יותר לשום מקום. אני אתן לך את הטופ ספייס שאתה צריך כדי שאני אוכל לקבל את הסאב ספייס שכל כך חסר לי.

אני אתן לך את הביטחון שאני לעולם לא אעזוב אותך כשכואב לך, כמו שאתה מעולם לא עזבת אותי.

אני אתן לך את כל כולי, כדי שתוכל להמשיך לתת לי 150 אחוז ממך, כמו שעשית תמיד.

והוא עמד שם והסתכל עליי מתחתיו, עם קצת דמעות בעיניים, כי הצלחתי לרגש אותו..
 

כמובן שאחר כך היה סשן מפחיד ויום למחרת קיבלתי עונש עם חגורה לבושה בתלבושת הזאת😍

אז המלך החליט שאקנה עוד כמה תלבושות כאלה, שיהיה לנו, לחגוג את האהבה שלנו ולשים בצד את כל שאר החיים.
 

מחר יום נישואין שישי בחיינו, אבל שני בחיינו כזוג בדסמי.

מזל טוב מלך שלי, שיהיה לנו רק מזל טוב.
 

❤
 

💜👑