התחיל שבוע טוב ומבורך:)
כי סוף סוף הוציאו אותי לשמירת הריון🥳
מחר רשמית מתחילה חופשת הלידה שלי.
בעצם היא התחילה ביום שישי אבל התעקשתי לבוא היום להיפרד מהילדים..
היה לי קשה לכבות את האור בחדר שלי. חדר מוזיקה יפייפה שאני בניתי. הרגשתי שכיביתי את האור על תקופה מאוד בונה ומיוחדת בחיים שלי.
ואז הגעתי לחדר מורים, שם לאף אחד לא ממש היה אכפת ופתאום הבנתי -
איזו התרגשות!! "לא לעבוד לעולם, לא לשרת שום אדםםם" עד שהתינוקת תיוולד ואני אהפוך שפחתה הנאמנה, אבל עד אז
יהיה לי את כל הזמן שאני צריכה לנוח, לקדם את עצמי, לעבוד על התחביבים שלי בלי להתרסק על הספה ולהתבאס שאני לא יכולה.
לא הזכרתי את זה כאן עדיין, ההריון שלי לא רגיל.
יש לי איזו קללה שנקראת סימפיזיוליזיס...
שזה בעצם התרחבות יתר של האגן.
בטח זה נשמע מגניב לסוטים כמוכם, הבעיה היא שכשיש מעל האגן מלא משקל של בטן הריונית זה כואב אחושרמוטה.
לפחות מבחוץ זה נראה יפה.
פעם ראשונה שאני מרגישה מה עובר על האל שלי עם הנפילות שהוא חווה.
מבחוץ הכל נראה יפה ורגיל (למרות שהיופי שלו בלתי רגיל בעליל) ומבפנים כאבי תופת שאף אחד לא יכול להבין. אני עוד מתנחמת שאחרי הלידה זה ייעלם. במה הוא מתנחם?
אז זכיתי להנות מהשבועות האחרונים של ההריון במקום לסבול אותם לגמרי, והבטן שלי רק מתייפייפת מיום ליום.
ומזל שהתחת שלי נשאר בערך אותו דבר גם בלי 400 סקוואטים ביום
הייתה פרידה מרגשת היום, שמחה שיש לי זמן לנוח לפני שמתחילה התחלה חדשה
💜👑
