קראתי עכשיו בלוג של מישהי, ממש עצוב.
היא מתמללת שם את השיחות שלה עם ה"שולט" שלה וליבי נכמר.
התעללות נפשית ופיזית שאין בה שום אלמנט בדסמי חוץ מזה שהוא רוצה שהיא תקרא לו אבא והיא שונאת את זה.
ממש היה לי רצון לתת לו סטירה כשסיימתי לקרוא ולא בקטע כייפי ונעים. ראיתי גם פוסטים אחרים שלה שאנשים הגיבו לה שזו לא שליטה בריאה ועצוב לקרוא אותה...
יש לי מן רצון וצורך להציל, כמעט תמיד הרצון הזה נופל על אוזניים ערלות.
להיות מורה לילדים כמעט עונה לי על הצורך הזה. במיוחד כשאני יודעת מה הסיפור של הילד שעכשיו משתולל ומרביץ, בוכה וצועק. אני מקבלת הזדמנות לפעמים של פעם בחיים להגיד לו משפט שיחקק לו בראש לנצח ויעשה את ההבדל בחיים שלו.
"אני מאמינה בך, אתה יכול"
"אתה ילד טוב, אתה יכול להיות מה שתרצה"
"אני אוהבת אותך"
"אתה חשוב לי"
"אני גאה בך, עשית מעשה טוב"
ללטף במקום לכעוס, לשחק במקום להכריח, לבקש במקום לדרוש. אלה התנהגויות שעושות הבדל של שמיים וארץ.
ואז אני נכנסת לפה וקוראת על חרא של אנשים שמנצלים את הילדות האלו כדי לספק איזשהו יצר מיני סדיסטי חולני, כשהם לא נותנים מענה לאף צורך של הנשלטת והרצונות שלהם במקום הראשון.
סיימתי לקרוא וממש כעסתי.
ואז שמעתי מהנשלטת המהממת שלי ורודת השיער, שבזמן שהיא עברה סשן עם מלכה אחרת (באישור שלי ובהסכמה על גבולות, התפעלתי מהרצון של אותה מלכה לקבל את האישור הרישמי שלי ולדבר איתי לפני) שהיא חשבה עליי בסשן והיא רוצה כזה איתי.
אל תדאגי קטנה, את בהחלט תקבלי.
אני אתן לך מה שאת צריכה,
ואת תתני לי מה שאני רוצה בתמורה.
וזה יהיה שפוי, בטוח ובהסכמה. מה זה בהסכמה? ברצון משווע שלך, ממקום בריא ואוהב, בגבולותייך וביוזמתך, או שזה לא יקרה בכלל.
וכשזה יקרה, הרצונות שלי יהיו חופשיים לקבל, והרצונות שלך יתממשו בלי שתתאמצי או תצטרכי לחשוב על זה בכלל.
באתי לתקן ולחוות תחושת הצלחה.
גם אם זה לא יקרה, אדע שהייתה לי הזדמנות חד פעמית להציל וללמד וניצלתי את ההזדמנות הזאת עד הסוף.
כך רק מלהניח את הרגל שלי עלייך, קצת ללטף, קצת לשלוט בתנועת הראש שלך דרך משיכת השיער לאחור וקצת להביט בך במבט אוהב ולראות את העולם הטוב שנשקף מעינייך, זה שווה את הכל.
שליטה בונה שווה לי עולם.
💜👑
