עברתי אונס, עברתי ניצול (מבחינה מינית ובדס"מית) בגיל 14, 16, 18, על כן אני מאמינה שאני יודעת ניצול מהו. כמובן - תמיד ניתן ללמוד עוד, ואני רק "ילדונת" בת 19 וכל החיים עוד לפניי, ללמוד, להיפגע ולשמור על עצמי.
אפשר להסתכל על מערכת היחסים שלנו מאספקטים שונים, מה שכן, מהאספקט המיני - אין כאן ניצול. אני מאמינה שכולנו מסופקים מינית. אם תהיה בעיה, אני אקום ואדבר עליה, אם משהו חסר לי אני יכולה רק לומר ואני בטוחה שאקבל אותו, אני מאמינה בכל לבי שהם לא יזלזלו בתחושותיי, הם פה כדי לתת להן מקום ולגיטימציה וגם פתרון - על מנת שהתחושות הטובות תשארנה והרעות תסתלקנה. הם מצדם לא "נואשים", או זקוקים למישהי שתחזיק את מערכת היחסים מבחינת הסקס. הם כל כך נהנים מהחיים המיניים שלהם ואוהבים זה את זו שהוספת נשלטת למיטה זה לא הכרחי, אבל זו תוספת מאוד חמודה.
הם לא בקטע של לשלוט על כל חלק קטן בחיי ולכן הם כן שמחים כשאני יותר עצמאית, כשאני עושה לבד את מה שמצופה ממני ללא תזכורת, אבל יש לי ימים רעים בהם הדיכאון חזק ממני, או שאני חולה פיזית, והם מוודאים שאוכל, אשמור על הסביבה שלי נקייה ואעשה לעצמי טוב (ביחד עם הטוב שהם עושים לי). הם עוזרים לי עם מערכות יחסים, הם שומרים עליי שלא אעשה שטויות ואפגע או אתחרט, הם פקחו לי את העיניים בנוגע לכל כך הרבה דברים, במיוחד מערכות יחסים, באמת יש להם פניני חכמה. הם מעולם לא ניסו להרחיק אותי מאחרים/ות, אבל תמיד מוודאים שלא אהיה מנוצלת או ממהרת או פגועה, ולמעשה, גם אכפת להם שאני אהיה צד הגון במערכות יחסים ומסבירים לי מה אני עושה לא נכון כשאני לא מבינה מדוע פגעתי במישהו.
אני מצדי (מקווה שאני) מקלה על חייהם העמוסים. עוזרת קצת לסדר, או לבשל, או עם הילדות שלהם. כשאני לא רוצה אני לא עושה, מינית, בדס"מית או סתם בחיים, ותאמיני לי שכמות ה"לא"ים שלי היא עצומה עד כאב, אבל אני חוששת ומתקדמת לאט, והם מחכים כל כך יפה ומאטים היכן שצריך. תמיד מכבדים, כמובן.
הם הכירו אותי לחברים שלהם, ואז לחברים אחרים שלהם, ולקרובי משפחה שלהם (כמובן לא בתור "הנשלטת" שלהם אלא סתם חברה), הם לוקחים אותי לטיולים מהממים ברחבי הארץ או מסעדות/בתי קפה בתל אביב, למסיבות ימי הולדת של חברים שלהם כאילו אני חלק ממשפחה. ואולי זה לא כאילו, אולי אני באמת קצת חלק ממשפחה. כי אחרי שאנחנו מסיימים את השלישייה המדהימה שלנו אנחנו מתכרבלים שלושתנו במיטה, ואם שתינו בערב הם ידאגו באמצע הלילה שאשתה מים כדי שלא אתייבש.
החיים שלהם עמוסים - עבודות במשרה מלאה, שתי בנות קטנות שדורשות המון מאמץ ותשומת לב, הורים שהם מקדישים להם לא מעט זמן ומעגל חברים קרובים שהם דואגים לשמור עמם על קשר טוב. ועם כל זה, הם הכניסו אותי לחיים שלהם בצורה משמעותית, הם מקדישים עבורי זמן, כסף, אנרגיה ודאגה, קצת כאילו אני ילדה שלישית שלהם (kids with benefits? אני אפסיק עם בדיחות מזעזעות מעכשיו, מבטיחה), ואני מהצד שלי משתדלת לעשות להם טוב.
בתור מישהי שהייתה לה מערכת יחסים בדס"מית לא מינית מאוד קצרה עם מישהו פעם, שלושה חודשים אינטנסיביים למדי, אני יודעת איך זה מרגיש כשמשהו הוא יותר מדי בצורה הרעה ביותר, כשקשר מנמיך ומדכא במקום להרים. ופה אני פורחת. נותנים לי להיות מי שאני וקשובים לי. כמובן, נפילות וטעויות יש תמיד אבל אני לא יכולה לתאר כמה הם חוששים שמא יפגעו בי.
לשפוט אנשים במערכת יחסים כלשהי תוך התבססות על פוסט אחד זו לא חכמה. לקרוא את כל הבלוג שלי ואת רוב הבלוג שלו, גם הפוסטים שמזכירים אותי וגם אלו שמדברים רק על מערכת היחסים ביניהם, זה כבר קצת יותר. להכיר אותם ואותי באופן אישי, לבלות איתנו (באמת ממש כיף איתנו!) ולראות את הדינמיקה, את האופי שלנו ושל מערכת היחסים זה סיפור אחר לגמרי.
יש פה כל כך הרבה חרא בכלוב, באמת, ועד שיש פה מערכת יחסים שאשכרה מצליחה ועושה טוב לאנשים שבה, קשר שהתקשורת בו הוא כלי שמשתמשים בו באופן יומיומי וחלק משמעותי ממנו הוא פשוט חברות, אנשים מחליטים לבקר. אולי אם זה היה שולט אחד, או שולטת אחת בני 30, אולי אם זו הייתה מערכת יחסים רומנטית אחד על אחד זה היה פחות שונה ויותר לגיטימי. אבל יש המון דברים מוזרים ולייפסטיילים בעולם - פאק איט, אנחנו באתר בדס"מ. יש פה פוליאמוריה ובדס"מ ולהט"בים וגם שלישיות, מתברר. הכי חשוב זה שזה עושה טוב למשתתפים.