אתמול לא הייתי מסוגלת לכתוב אף דבר טוב. כשדמעות לא כיסו את שדה הראייה שלי ראיתי רק שחור. זה שמשהו צפוי לא אומר שהוא לא כואב, והעובדה שנפתחנו כך רק כשזה לא היה רלוונטי לי יותר כואב אף יותר. אתמול בשלוש או ארבע לפנות בוקר, כשבכיתי להם בטלפון, הם אמרו שזה דווקא נשמע שיש בי הרבה רגש לתת - בעוד שתמיד אמרתי להיפך. הם צודקים, ככל הנראה. אני לא יודעת להביע אותו, אבל יש לי אותו. אולי אפילו יותר מדי ממנו. הלוואי ולא היה, ומצד שני, המחשבה על כך שאיננו מפחידה אותי.
עדיין קשה, עדיין כואב, וכך יהיה עוד לתקופה. התבקשתי לכתוב היום עשרה דברים, לכסות על אתמול. אולי זה רעיון טוב, להתמקד כך בדברים החיוביים.
1. חברה שלי, שכל כך קשובה ודואגת לי.
2. הם שעושים בשבילי כל כך הרבה.
3. הקולגה הממורמר שלי אשכרה הצליח לומר מילה טובה שהיה טוב לשמוע.
4. שתי ארוחות טעימות.
5. אני אשכרה מסוגלת לאהוב. אולי. קצת. נראה לי.
6. הצלחתי להפסיק להיות עם פרצוף תשעה באב בעבודה אחרי שעה.
7. עשיתי היום דברים, למרות שהיה לי ממש קשה.
8. אתמול ישב עליי חתול בפאב ונהנה מליטופים ממני במשך יותר משעה.
9. התלהבתי מכל הצורות השונות הצמודות שהיו במדפסת המדבקות של העבודה.
10. אני כותבת את הרשימה הזו למרות כל החרא שקרה.
- פיקצ'ו 3>
