לפני 3 שנים. 17 ביולי 2020 בשעה 13:19
סיפרתי לחברה כמה הוא אלפא, כזה שלוקח בעלות אגבית על החלל אותו הוא תופס, שהנוכחות שלו היא אקסיומטית ובלתי ניתנת להפרכה ולא משנה כמה אנסה ואני תמיד מנסה.
בחליפה זה תמיד קל יותר, כי הבגדים עושים את האדם והמובן מאליו הוא להכנע לדימוי המעונב, להתמסר לפנטזיה של היררכיה נתונה.
אלו המקרים בהם הוא שולח לי תמונה של חצי חיוך בטריקו מרושל, שעושים לי צמרמורת בשיניים הטוחנות, שגורמים לי לרצות להיות קטנה-קטנה ולהתנחל לו בשקע עצם הבריח, להזדחל למרווחים הרכים המוצללים, להתלפף סביבו כמו נחש ולהיות עפר לרגליו.
הרווח בין הגבר לחולצה,
עושה לי דברים שאין מהם מוצא.
הרווח שבינו לבינה,
עושה לי דברים
ששום גבר לובש בגדים הדוקים,
לא עשה מעולם,
לי.
(הרווח בין הגבר לחולצה/ליליה)
