החיים זה מה שקורה כשמודיעים לך שאת צריכה להיכנס לבידוד וגם לנסוע למתחם 'הדבק וסע' ביפו כדי להיבדק ואז בשלוש לפנות בוקר החתול שלך שהוא סנאי שמן ומנופח קופץ לך על הפרצוף ושומט עלייך את כדור הספוג הדוחה ומלא הריר שלו ואז את לא מצליחה לחזור לישון כי נתקע לך הפיוט 'ידיד נפש' בראש.
אז למה שרק אני אסבול?
יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן /
מְשֹׁךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצוֹנָךְ
יָרוּץ עַבְדָּךְ כְּמוֹ אַיָּל /
יִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הֲדָרָךְ
כִּי יֶעֱרַב לוֹ יְדִידוּתָךְ /
מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טַעַם.
הָדוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם /
נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתָךְ
אָנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ /
בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹעַם זִיוָךְ
אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא /
וְהָיְתָה לָךְ שִׁפְחַת עוֹלָם.
וָתִיק יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ /
וְחוּסָה נָא עַל בֶּן אוֹהֲבָךְ
כִּי זֶה כַמֶּה נִכְסֹף נִכְסַף /
לִרְאוֹת בְּתִפְאֶרֶת עֻזָּךְ
אָנָּא אֵלִי מַחְמַד לִבִּי /
חוּשָׁה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם.
הִגָּלֶה נָא וּפְרֹשׂ חָבִיב /
עָלַי אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמָךְ
תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבוֹדָךְ /
נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ
מַהֵר אָהוּב כִּי בָא מוֹעֵד /
וְחָנֵּנִי כִּימֵי עוֹלָם.
(אזכרי אלעזר בן משה)
