כטוב לבי בשעמום רציתי להתוודות על כך שאני אוהבת שיר אחד של קרולינה. רק שיר אחד, כי בכל זאת, אני לא סובלת את המוזיקה שלה. היא עצמה אישה מאד נחמדה שעושה מוזיקה מאד גרועה (לטעמי) ובעיקר יש בי רתיעה בואכה דחיה, מכל מה שעשוי להדיף ריח של היפיות, בשורוק (כן כן אני למעשה גבר לבן ושמרן בן 76).
אבל איכשהו השיר המצ"ב הוא נהדר בעיני. המילים חרא פשטני ושטחי ולא ציפיתי למשהו אחר, אבל לצערי הרב כל כך, הגרוב בשיר הזה סוחף אותי ואני לא מצליחה להתנגד. אלוהים עדי שאני טובה בלשנוא בלי סיבה ופה יש לי שפע של סיבות לשנוא, אבל אני לא שונאת! אגאיינסט מיי בתר ג'אדג'מנט אני פשוט מתה על השיר הזה.
מאכזב.
* נורא לא נעים לי האינפלציה בתכני קינק-בדסמ בפוסטים האחרונים שלי, אז צרו לכם איזה משפט גנרי כלשהו שקושר תמות של שליטה-תסכול-פורקן-עונג-תחת-כוס-נוזלים-אבא-אדוני-אלף אוהל בית זה בית-כאב-סף וחצייתו, ותשננו לעצמכם כאוות נפשכם ובבניין ירושלים ננוחם.
