וואו טוב עד עכשיו החזקתי מעמד ממש יפה, אבל היום נשברתי. נמאס לי אני לא יכולה יותר עם הסגר הזה, אני פשוט לא מצליחה להבין איך אני אמורה לשרוד עוד כל כך הרבה זמן בלי שהוא ישרמט אותי כהוגן. הוא אומר שברגע שהסגר ייגמר הוא יבוא לשבור אותי ומוודא שאני שומרת על עצמי ולא נדבקת בקורונה. איך אדבק בקורונה???? אני בקושי יוצאת מהבית וגם כשאני יוצאת מהבית אני מניילנת את עצמי רק כי הדבר היחידי שיש לי בראש זה 'מילא לאבד את חוש הריח והטעם ולחטוף שבץ וסוכרת ומה לא, אבל לא להזדיין איתו??? לא לזחול למרגלותיו??? לא לאכול את התחת המתוק שלו ולהיחנק על הזין המרהיב שלו???? לא לסבול מנחת זרועו המושלמת בזרועות?????? לא לחטוף ממנו סטירה כי שוב אמרתי משהו לא במקום או לא אמרתי שום דבר או הייתי ממש מהממת פשוט התחשק לו????????'
השתבשתי לגמרי, אני לא מצליחה לעשות שום דבר מלבד לחשוב על זיונים איתו. זהו. גם כל הזמן אני מדמיינת את העיניים הזוממות שלו עלי אז בכלל אני נהיית מטומטמת לגמרי כי לא משנה מה ולאן, ארגיש שהוא מזיין אותי עם העיניים, אז זה חרמנות בלתי פוסקת בכלל. כל זה משחק לי במוח ברמות אחרות ובא לי לשרוט את עצמי מבפנים במזלג מרוב תסכול ויאוש. היום חברה סיפרה איזה סיפור קשה על זה שכשהיא היתה נערה יום אחד אבא שלה חזר הביתה והיא לא זוכרת למה אבל הוא הוריד לה סטירה נוראית. אמרתי לה שאני ממש מקנאה בה (הכל טוב היא חברה טובה, אני לא אדם רגיש, היא מבינה, אני מעניקה בדרכים אחרות).
בכל אופן אז אני עושה דברים כדי לנסות למסמס את כל האנרגיה הליבידינאלית המיותרת והמעכבת הזאת אבל זה לא באמת מצליח לי כי אני מרמה את עצמי כל הזמן. נניח אני אומרת למה שלא תרקדי קצת בסלון בכיף שלך (הילד הלך לישון אצל חבר) אז אני מורידה בגדים ושמה שירים ממש שערורייתיים (מבחינתי) ותוך שניה או שתיים הכל נהיה מטונף אבל על אמת. למשל השיר הזה שבלי להתכוון או אולי אם להתכוון ובכל מקרה בהפתעה, הוא הכי סליז שיש. משם זה כמובן רק התדרדר.
וגם החלטתי לוותר על להתלבש בצורה ראויה. בניגוד לעצה של חברה שאמרה 'תחליפי תחליפי', לילד שאמר 'אמא את נראית מגוחך' ולו שאמר 'גם לחנות של ויצו צריך שיהיו קווים אדומים' התהלכתי ככה כל היום וניצלתי הזדמנויות לתחוב ידיים לאזור החלציים (מילה טובה מאד חלציים).
