יושבת עם חברים בסוכה ומדמיינת איך אתה מחדיר לי אצבע אחת לכוס, ממש לאט, מותח את גבול היכולת שלי להיות סבלנית. אתה הלוא יודע שאני לא סבלנית.
אתה דוחף את האצבע שלך פנימה ואני מרגישה את המילימטרים נגמעים ובא לי לצרוח שזה לאט מדי אבל ברור לי שלא אכפת לך שאני סובלת.
ואז אתה עוצר. האצבע שלך נעוצה לי בכוס ואתה לא מזיז שריר.
יש לי פיצוצים במוח מרוב עצבים.
אני מזיזה את האגן ומנסה לזיין את עצמי על האצבע המחורבנת שלך, אבל אתה פשוט מוציא אותה החוצה.
אני בוכה.
בסנריו השני אתה מזיין אותי שוב עם אצבע אחת, שוב, ממש לאט, אבל היי לפחות אתה מזיז אותה.
אני כל הזמן כל הזמן כל כך קרובה לגמור ואני מתחננת שתזיין אותי קצת יותר מהר, שתאיץ טיפה יותר כי אני ממש ממש קרובה.
ואז אתה מוציא את האצבע.
שוב אני בוכה.
(ברקע הילד שלי מספר בהתלהבות איך פעם אחת הוא הפליץ ותקע גרעפץ בעת ובעונה אחת ו'פלט משני הכיוונים' לדבריו, ואני מאשרת לו שאכן מדובר בקסם. נפלאות התבונה).
