בערך בשלוש לפנות בוקר התחלף מזג האוויר.
התעוררתי ונזכרתי איך פעם לפני כבר די הרבה זמן, בכל אופן לפני הקורונה, נפגשתי עם איזה מישהו והיה פשוט מחריד.
הכל היה רע - הריחות, הטעמים, התחושות. אין דרמה, דברים כאלה קורים, הוא לא עשה שומדבר לא בסדר, הוא פשוט היה הוא ואני נתתי לזה לקרות מכל מני סיבות שכולן כאחת תלויות אך ורק בי ובדיאלוגים הפנימיים שלי.
יום או יומיים אחר כך סיפרתי לו על זה והצטמררתי מאימת הזכרון. הוא האזין ומדי פעם שאל כמה שאלות אינפורמטיביות.
כאדם רציונלי הוא בעיקר ניסה להבין למה לא עצרתי ומה עבר לי בראש וכאדם לא רציונלי ניסיתי להסביר כמיטב יכולתי ולא ממש הצלחתי.
בעצם רציתי להבריש את זה ממני והלאה ועשיתי מזה ומעצמי קצת צחוק, כי אין מה לבכות על בחירות בחיים, גם אם התוצאות שלהן גובות מחירים.
אבל הוא התייחס לזה אחרת.
כמה ימים אחרי שדיברנו הוא בא אלי. אני כבר מכירה אותו קצת והוא כבר מכיר אותי קצת ויש לנו את הדינמיקה שלנו קצת, אז חיכיתי לו כמו תמיד על הברכיים בראש מושפל.
הוא נכנס הביתה וכמו תמיד התבוננתי בציפייה מתוחה בסוליות הנעליים שלו חגות סביבי וידעתי שכמו תמיד הוא מסתכל עליי כמו נמר משחר לטרף וחוכך בדעתו איפה ואיך להתחיל. אבל אז בלי לדבר וממש לא כמו תמיד, הוא פתאום נתן לי יד והרים אותי לעמידה. בהיתי בו בעיניים עגולות, בחיי שלא הבנתי מה הוא רוצה. הוא לא חייך, אבל העיניים שלו הבהבו. בהליכה מדודה ואיטית הוא הדף אותי אחורה לחדר השינה עד שנשכבתי פרקדן על המיטה, הפשיט אותי מכל הבגדים היפים שלבשתי במיוחד בשבילו ואז זיין אותי בווניליות אפית ומרהיבה זיון ארוך, עמוק ויסודי, שביקע אותי ודחק את הטראומה ממני החוצה.
לפעמים למוח שלי לוקח זמן לעכל אפילו את הפשוט וההגיוני ביותר. אני גם ככה תמיד חושבת בקטגוריות, אז איפה ההשפלה, איפה השליטה ואיפה המכות?
"היה לי ברור שזה מה שאת צריכה", הוא אמר. וצדק.
בכל אופן, כשנזכרתי בזה בבוקר, חשבתי לעצמי שהוא קסם של בחור, לפעמים הוא מאור לבן ולפעמים הוא כישוף שְׁחוּר.
וזה הקליפ החדש של אהובתי הלוהטת קינג פרינסס שמדבר, איך לא, על כאב.
מומלץ לצפייה לכל מי שאוהב בנות יפות ומכות, שזה רובנו, לא?
