זוכרת שפעם מיהרתי להגיע אליה. היה חורף ולא לבשתי כלום מלבד מעיל עור חום ארוך (כמו של שאפט). רציתי להפתיע אותה, קצת כי אהבתי אותה, אבל בעיקר כי אהבתי לשחק לה בלב.
עליתי במדרגות בריצה קצרת נשימה וכשהגעתי לדלת שלה הסרתי את המעיל וחלצתי מגפיים וזרקתי הצידה הכל. זאת היתה שעת ערב של קרקושי מחבתות וכלים וריח של חביתות ויכולתי לשמוע את השכנים ממול מאספים את הילדים לשולחן.
דפקתי לה בדלת וחיכיתי. חלפו כמה שניות ולא קרה שומדבר. התחיל להיות לי קר וגם קצת מלחיץ אז דפקתי שוב, הפעם חזק יותר. עדיין, שום מענה. הסתכלתי שמאלה, הסתכלתי ימינה ורק אז התחוור לי שאני בקומה הלא נכונה, מול הדלת הלא נכונה.
במהירות שיא אספתי את הדברים ודהרתי בעירום מלא ונסער עוד קומה, עד לדלת הנכונה. אני חושבת שקצת התאכזבתי כשהיא פתחה מיד כשדפקתי, כי נדמה לי שהייתי מפיקה עונג כפול אם במקביל לשמיטת הלסת שלה, אחד השכנים היה רואה אותי.
מילא.