לפני 3 שנים. 21 במרץ 2021 בשעה 10:32
זה לא נקרא ריקוד הדבר הזה שאני עושה. אני עומדת במטבח הקטן שלי ומטלטלת את הגוף בידיים שמוטות. לא אני לא, אני כותבת פה אז הידיים מקלידות, זה רק האגן שזז מצד לצד. אני יוצאת לסלון לאט, אפילו לא בקצב של המוזיקה אלא סתם מתוך השתרכות איטית. אני עומדת מול המראה בכניסה ואני נראית לעצמי עייפה ופרועה ובעיקר מהוהה. אולי זה מה שלבשתי הבוקר.
אני מרגישה כאילו אני רק הולכת אחורה היום.
המקום שלי בחיים הוא תמיד של זאת עם השפה העליונה הנוקשה. סטיפ אפר ליפ. לא כי אני בריטית, אלא כי זה שוב ושוב מוכיח את עצמו כטכניקת השרדות לא רעה בכלל.
היום לא.
