השעה 01:09 בלילה ואני פשוט לא רואה איך הבוקר עוד יאיר והשמש עוד תזרח. קר לי נורא, באוהל ליד נוחר מישהו שאני לא מכירה אבל כבר בא לי להרוג, אשתו (כנראה) משתעלת, יש פה איזה תינוק שכל הזמן מתעורר בצרחות ואני מרחמת עליו ועל אמא שלו ועל עצמי ומשום מה יש עוד ילדים ערים שמסתובבים כאן ואני לא מבינה איפה ההורים שלהם ולמה הם לא נוקטים עמדה. קודם בניסיון להרגיע את עצמי הנוירוטית התחלתי לשיר לעצמי בראש את 'אחד מי יודע', מהתחלה ועד הסוף ואז שוב מהסוף להתחלה ואז שאלתי את עצמי שאלות כמו - מי היו שלושת האבות? מי היו ארבע האמהות? מהם חמישה חומשי התורה? אבל שם זה נגמר כי אני לא יודעת מהם שישה סדרי המשנה, זה כבר מוגזם לי לדעת. קקפוניית הנחירות והצרחות המשיכה אז כדי להתחזק התחלתי למלמל לעצמי בדבקות את ספר בראשית אבל כמובן שנתקעתי ב 'וחושך על פני תהום' ואז לא ידעתי איך ממשיכים. כי באמת חושך על פני תהום ואין לי מושג איך ממשיכים ועכשיו רק 01:19!!!!! בסהכ הנחל כאן מפכה ומפכפך בעליזות ומדי פעם כשהמסור האנושי פה באוהל ליד חווה דום נשימה אני מצליחה לשמוע גם את הצפרדעים מקרקרות ואם לא הייתי מאבדת תחושה באף מרוב קור, גם בטח הייתי נהנית מריח המלוח על המים.
הו הנה המסור התעורר! אני אנצל את ההזדמנות שהוא הפסיק לנחור והתחיל להמהם משהו לאשתו המשתעלת, ואנסה לישון. לילה טוב!
