בלילות האחרונים טורדות אותי כל מני מחשבות על משיכה ודחייה ועל איך מצאתי את עצמי במשך תקופה לא קצרה (שנתיים קל) במערכת יחסים עם גבר שדחה אותי פיזית ברמות קשות, אבל בה בעת משך אותי. אני חייבת רגע לכתוב את הדברים כי זה אולי יעזור לי להבין או לכל הפחות יפרוק את המחשבות מהמוח שלי ויעמיס אותן לפלטפורמה אחרת ואז אולי אצליח שוב להירדם בשעה סבירה. בכל מקרה זה יהיה פרגמנטלי כי אין לי שום דבר קוהרנטי להגיד פה.
הוא היה שמן, ממש. מאד. ולא מהשמנים הדחוסים עם מאסה יציבה, אלא מהרוטטים. הוא גם לא היה גבוה ולמרות שהפרופורציות שלו בסופו של דבר היו טובות הוא הצליח לחרב את הגוף שלו במידה כזאת שזה היה פשוט נורא. ולא היה לו תחת, מאלה עם תחת שטוח אוי ואבוי לי. אבל הוא היה יפהפה, והיה לו השיער הכי יפה - מבריק ומלא וחזק, והשיניים הכי יפות - חזקות וישרות ושוות. שנאתי להתנשק איתו כי היה לו פה ענק והוא תמיד היה שואב את כולי ואני הייתי מנסה להתחמק בגועל ואומרת לו שזה מרגיש כמו ליקוק של כלב פירנאי. והיה לו עור עדין ודק וכל עקיצה התפתחה אצלו ישר לפצע שהותיר צלקת, בהתחלה סגולה כהה ואז חומה. הוא היה חצי ספרדי חצי אירי והרבה יותר גאה במורשת האירית שלו, למרות שהספרדית היתה הרבה יותר מרשימה ונוכחת. גם כשאהבתי אותו זה היה קצת פאתטי בעיני, ההיאחזות שלו בזהות האירית הזאת כשהוא בקושי יודע לדבר אנגלית.
הוא היה מתקלח מדי יום ומקפיד להסתבן ולחפוף את השיער המושלם שלו, אבל המגבות היו תמיד רטובות ומסריחות כי הוא לא היה מכבס אותן אף פעם, והבגדים היו תמיד מלוכלכים ותמיד מסריחים כי גם אותם הוא לא היה מכבס. החדר שלו בקיבוץ היה מטונף כמו חושה של דר-רחוב עם מאפרות מלאות, בדלי סיגריות ואפר על הרצפה וקופסאות סיגריות מקומטות זרוקות בכל פינה, כוסות עם משקעי וויסקי, כוסות עם משקעי נס קפה וצלחות מלוכלכות. באופן מפתיע מעולם לא ראיתי אצלו ולו ג'וק אחד. נמלים היו המון. החלונות תמיד היו מוגפי תריסים כי הוא לא אהב שכל מי שעובר על המדרכה יכול היה להסתכל פנימה דרך החלון, אז גם תמיד היה מחניק ומסריח. כשהייתי מגיעה תמיד הייתי פותחת חלונות למגינת ליבו וקיטוריו ומקפידה להשאר בסנדלים, או נעליים, או גרביים. אף פעם לא יחפה.
והמיטה שלו. אוי אלוהים אדירים המיטה שלו. שני מזרונים שחוברו להם יחדיו, אחד מהם עם שקע בצורת הגוף שלו שאם לא הייתי נזהרת הייתי מתגלגלת לשם פנימה. הוא כמובן היה ישן כמעט בלי מצעים, כלומר עם תירוץ מסריח לסדין לא מכובס שאף פעם לא היה באמת מתוח כמו שצריך, בלי ציפיות על הכריות ועם איזה צמרירית מדובללת בתור שמיכה גם בקיץ, כי המזגן היה תמיד על קור מקפיא. ולהכל היה ריח שאני באמת לא יכולה וגם לא רוצה לנסות לנסח במילים. כשהייתי באה אליו הייתי מביאה מצעים כדי שאוכל לישון וגם אז הייתי נצפדת נבחלת מהריח שעלה מהמזרונים ומהכריות. לפעמים היינו מעבירים מזרון מסריח אחד מחדר השינה לסלון. אני אפילו לא זוכרת למה עשינו את זה.
אני לא רוצה לדבר על השירותים והמקלחת.
לפסיכולוגית שלי דאז הסברתי שזה להיות בבזות הכי גדולה שיש, בטינופת הכי לא מתנצלת, הכי ישירה ופרוזאית; לא דיבור מטונף, לא דיבור על טינופת, לא פסיכולוגיה של טינופת, אלא פשוט - טינופת משפילה. אני רוצה להגיד שהיה בזה משהו מזכך, אבל לא, זה היה פשוט להתגולל בלכלוך בלי שיהיה לי אכפת, רק כדי לשכב איתו. וגם זה היה בזוי.
כשכבר היה לו חשק להזדיין הוא היה שוכב על הגב כמו לויתן ומסתכל עלי בעיניים שחורות שקדיות יפהפיות ואומר 'תתפשטי' ואני הייתי נעמדת ומתפשטת מעליו בזמן שהוא היה מוציא את הזין הגדול והיפה שלו מתוך תחתונים קרועים ומושיט אלי יד, מלטף אותי קצת בירכיים ואני הייתי יורדת ומתיישבת לו על הזין. וזהו, הוא היה שומט את היד ומשאיר אותה ואת היד השניה לצד הגוף, דוממות כמו פרוטזות מיותרות של בשר, מפנה ראש הצידה ונותן לי לעשות בו כרצונו. לפעמים הוא היה עושה פרצופים של דחייה ורתיעה בזמן שאני הייתי רוכבת עליו עד שהייתי גומרת. ואז הוא היה אומר 'עכשיו את המציצה' ואני הייתי יורדת לזין שלו ומכניסה אותו לפה שלי בזמן שבשתי הידיים הייתי לשה ומורטת וצובטת ומולקת לו את הביצים כאילו אני עוד רגע מורידה לו אותן והייתי מצטחקת לעצמי כל פעם שהוא היה מתפתל מרוב כאבים, מחניק אנחה ושואב אוויר לריאות בקול שריקה, אבל נותן לי להמשיך בלי מילה. זה היה לוקח די הרבה זמן ורק כשכאב לו ממש ומאד, רק אז הוא היה גומר. לפעמים הייתי צריכה לכרוך חוט מסביב לביצים שלו ולהדק ללולאה סביבן בשתי הידיים תוך כדי שאני מוצצת ורק אז הוא היה גומר.
אבל את הזרע שלו, שהרגיש לי מטונף ומסריח, בחיים לא בלעתי.
* הערת עריכה חשובה - מימדי הגוף שלו מעולם לא דחו אותי.
