לפני שנתיים. 16 באוקטובר 2022 בשעה 19:05
הילד ואני אצל ההורים שלי בצפון. בצהריים נכנסתי לישון באחד החדרים ונשאבתי בבת אחת לשינה עמוקה אך טרופה של חלומות איבה, תרעומת וכעס על אמא שלי ודווקא כבר שנים שהכל בינינו מצוין. כנראה שאין מה לעשות, אמא זה אמא, גם כשהיא חמודה ממש וגם כנראה שבחלומות אנחנו עדיין רבים עם מי שבהווה כבר אין מה לריב איתו.
בכל אופן, התעוררתי מחיבוק ולחישות 'אמא.. אמא.. קומי, אנחנו יושבים לאכול' ולקחו לי כמה ננו-שניות של נצח להיזכר שגם אני אמא כבר.
אין לי פואנטה, אבל יש לי ילד בן 11 שעדיין מחבק ומנשק אותי והולך איתי יד ביד ברחוב. אולי בעצם זאת הפואנטה, גם אם הוא עוד יריב איתי בחלומות.
