1. כשאמא שלי היתה בהריון איתי הם לא ידעו אם אהיה בן או בת והכינו מראש את השמות 'תמר' או 'יפתח'. אחרי שנולדתי הם ראו שאני לא תמר ובטח שלא יפתח.
2. מגן העדן של בת יחידה נפלתי כשהייתי בת 5 ומאז גידלתי את כולם - אחים והורים כאחד.
3. יש לי מחלת ים נוראית וגם בנסיעות לפעמים לא קל לי. זכורה נסיעה שבמהלכה בלית ברירה נאלצתי להקיא לבקבוק; זכורה נסיעה שבמהלכה בלית ברירה נאלצתי לבלוע את הקיא של עצמי.
4. במהלך השירות הצבאי התפרצה אצלי מחלת הפסוריאזיס שמאז מלווה אותי בטוב ובעיקר ברע. בעבר התביישתי וכיסיתי את האזורים הנגועים, היום אין לי שום בעיה לחשוף את עצמי, גם בזמנים בהם היא משתוללת.
5. אני חושבת שאני אוהבת לשתוק במידה שבה אני אוהבת לדבר, למרות שיהיו כאלה שיחלקו על זה ויגידו שאני בעיקר אוהבת לדבר. הם טועים כמובן.
6. מלצרתי למשך תקופה קצרה בבר תל אביב מצליח. פוטרתי אחרי בערך שלושה שבועות אחרי שכמעט הלכתי מכות עם אחראית המשמרת. הגיע לה.
7. אני מאד אוהבת לריב עם אנשים ברחוב בקטע מחנך. הילד שלי מאד מתבייש בי בגלל זה ובצדק.
8. אני גם מאד אוהבת לעזור לאנשים ברחוב, לפעמים הרבה מעבר למה שהם צריכים. זה לא אלטרואיזם זה סתם נרקסיזם.
9. אני נוירוטית במסווה של בחורה צ'יל. הפסוריאזיס שלי (ועוד כמה 'טיקים' שיש לי) הם העדות לכך.
10. אני אוהבת ללכת עם חולצות בטן בלי להכניס את הבטן ועם טייץ בלי חולצות שמכסות את המפשעה, ככה שרואים לי את קווי המתאר של התחת, הכוס ואת הצלוליטיס בירכיים. אני אוהבת מאד את החירות שיש בזה ואת היכולת שלי לבחור בזה כל פעם מחדש בלי להתבייש. את הזרועות שלי אני שונאת.
11. היה לי הריון נוראי. הייתי מבוגרת יחסית; בדיקת הדם הזאת שאמורה להראות אחוזים לתסמונת דאון יצאה באחוזים ממש לא מפרגנים; כל הסקירות הראו שיצא לי ילד נמוך קומה עם גולגולת גדולה מדי ועד היום אני בטראומה מזה. הייתי עם סכרת הריון, חשד לרעלת הריון והתקפי פאניקה יומיומיים. הילד אגב יצא מצוין וגדל מצוין.
12. לפעמים בא לי להתנשק עם החתולים שלי על הפה כמו שאנשים דפוקים מנשקים את הכלבים שלהם. פעם אחת ניסיתי וחטפתי נשיכה ושריטה בשפתיים.
13. אני מתחרמנת רצח כשנוזפים בי ומלגלגים עלי. כמובן שזה תלוי קונטקסט ובנאדם.
14. אני מתגלגלת מצחוק בקול רם מקומדיות יווניות (האכארנים!!!) ובוכה בדמעות מטרגדיות יווניות (קל שמדיאה!!). זה לא כי אני אשכנזיה מתנשאת, זה כי אני פשוט בוקית אדירה.
15. אני סוג של שמאלנית אבל בפעם היחידה שהייתי בשיח ג'ראח במסגרת איזה סיור היה לי בעיקר חם ומשעמם. סורי.
16. יש לי אפס סבלנות לדמגוגיה, פופוליזם ומאמץ, אבל בדרך כלל אין לי את המילים המתאימות להתנגד לזה אז אני פשוט מתעלמת.
17. ובהקשר לסעיף הקודם - אני עצלנית-של-מחשבה. יש לי המון מחשבות בראש וחלקן אפילו טובות, אבל הרבה פעמים אתעצל לנסות לנסח רעיון אז פשוט אוותר על להביע אותו. זה חבל לי.
18. אני נורא אוהבת לצייר. בציור האחרון שלי פתאום חשבתי ש 'זה לא דומה' ואז השתהיתי שניה במחשבה הזאת והבנתי שממש לא אכפת לי אם זה 'דומה או לא' או יפה או לא כי הציור עצמו לא מעניין אותי אלא מעניינת אותי הפעולה של להתמסר למשהו עמוק, כמו מחרשה שחורשת את הנפש והופכת את הרגבים הפנימיים האלה שלי ובדרך מותירה עקבה ויזואלית. זה כל פעם קסם מבחינתי.
19. בזמן האחרון אני לא מתגעגעת לכלום, מלבד לסבא שלי, שזה געגוע קבוע. ונדמה לי שזה דבר טוב לא להתגעגע, כי זה אומר שטוב לי עם הקיים.
20. זה לא אומר שאין דברים שהייתי רוצה שיהיו לי - כסף לבוטוקס ולחומצה היאלורונית. כסף לבית. כסף לחופשות עם הילד. כסף. מצד שני גם נמאס לי לדבר על זה שאני רוצה/צריכה כסף.
21. כשאני צריכה שירימו לי אני מונה את ההישגים שלי, את ההצלחות, את הכיבושים, את ההתמודדויות, את הקשיים. אולי זה ילדותי מצדי אבל נמאס לי שכמבוגרים אנחנו אמורים להסתפק במה שנותנים לנו ולהרגיש שאנחנו בסך הכל עושים את מה שאנחנו צריכים לעשות. זה בולשיט אדיר כי גם מבוגרים צריכים שיפרגנו להם בריש גלי, בעיקר אם הם מרגישים על הגחון לפעמים, אבל גם אם לא. נכון שאנחנו עושים את מה שאנחנו צריכים לעשות אבל זה לא אומר שאנחנו לא רוצים או צריכים הכרה בזה שאנחנו עושים.
22. אני שונאת שונאת שונאת את המילה 'סאחי' וחושבת שהיא הכי 2006. לא שאני כזאת בחורה מתקדמת, אני עדיין משתמשת בביטוי 'ראש טוב' בצירוף thumbs up (זה היה מאד נפוץ בשנות ה-90), ובכל זאת, הביטוי 'סאחי' מגלם בתוכו את כל המיושן והפריפריאלי וה- ובכן- סאחי.
23. כשרק התחלתי לכתוב את הפוסט כתבתי בכותרת '47' כי פתאום לא זכרתי בת כמה אני.
24. אני לא יודעת לגרום לעצמי להשפריץ ומאד מקנאה בכאלה שכן. אני מנסה לא להכנס לאמביציות מיותרות לגבי זה כי זה אוטומטית נהיה קאונטר-פרודאקטיב אבל הייתי מתה להיות מאלה ששולחות תמונת 'אחרי-אוננות-עם-כתם-רטוב-גדול-על-הסדין'.
25. מי שיטרח לחפש אצלי בבלוג עוד פוסטים כאלה בסגנון עדות 'רשימה' בטח יגלה שהרבה מהדברים פה חוזרים על עצמם. יכולות להיות לזה כמה סיבות, אף אחת מהן לא מעידה עלי לחיוב כנראה.
26. ביום ההולדת של לפני שלוש שנים החלטתי שהמתנה שלי לעצמי תהיה לא לריב ולהתווכח עם הילד שלי, כי הבנתי שמלא פעמים אנחנו רבים ומתווכחים 'על אוטומט' וכי הרבה פעמים אני אומרת לו 'לא' על משהו, לא כי באמת חשבתי לעומק על המשמעות של אמירת ה 'לא', אלא מכל מני סיבות אחרות שהן לא לגופו של עניין. זה היה אחד מימי ההולדת המוצלחים, המהנים, הכיפיים והמתגמלים שהיו לי.
27. עכשיו אני הולכת לקנות סקצ'בוק ועפרונות רישום חדשים.
