יום ההולדת שלי חל ב 11/10 ותכננתי להעלות את הרשימה הזו באותו היום.
ב 7/10 פרצה מלחמה והכל השתנה, אבל אני לא.
מקווה לימים שקטים וטובים, שכל הלוחמים והלוחמות, והשבויים והחטופים יחזרו בשלום ומודה לכל העוסקות והעוסקים בתמיכה בעורף ובחזית.
====≈======≈======≈======≈========≈=======≈=
1. התחלתי לכתוב את זה ב 29/9 כדי לא לשכוח דברים שעולים לי לראש וכדי לנסות להגיע ל-47.
2. עשיתי את הילד שלי בגיל 35 כי פחדתי להתעורר בגיל 50 בלי ילדים ובלי אפשרות להביא ילדים לעולם. לקח לי מלא זמן להכנס להריון וההריון עצמו היה מחריד ומלווה תחזיות קודרות לבריאותו של הילד, אבל בשום שלב לא התחרטתי. עם זאת, אני מתקשה להבין איך אנשים ממשיכים להביא ילדים לעולם כמו שהוא נראה היום, ולאור הכיוון שאליו נראה שהוא הולך.
3. לא הצלחתי להתבגר מהצורך והרצון הילדיים להיות חד-פעמית. זה תמיד שם, במאחורה של הלב שלי, שיגידו שאין כמוני, שיתפעלו ממני, שיאהבו אותי נורא.
4. אחד הפחדים הכי גדולים שלי זה מצבים בלתי הפיכים. אני חושבת שאולי בין היתר בגלל זה אני מפחדת ממחויבות.
5. אני חושבת שהסיבה העיקרית שבגינה חבל לי שאין לי זוגיות, היא כי הייתי נורא רוצה להכיר את המשפחה שלי למישהו.
6. אחרי המון גברים ונשים נדמה לי שאני יכולה להגיד במידה לא מבוטלת של ביטחון שמה שהכי חשוב לי בפרטנר זה ברק. וזה די מצער כי אדם יכול להיות נבלה סרוחה, מניפולטיבי, נודניק תלותי וכיוצא בזה, אבל כל עוד יהיה בו הברק, אני אהיה שבויה עם כוכבים בעיניים.
7. אני לא סובלת את זה שגברים מרשים לעצמם לפרש אותי ולהתיימר לאבחן את הטיפוס שאני על סמך הפוסטים שלי ואז מתאכזבים כשאני לא משתפת פעולה עם שיח מיני בהודעות פרטיות, 'כי אני גם ככה חושפת את עצמי מול זרים'.
8. על אף שיש יגידו שאני לא זוכרת איך עובדים ושאת מרבית שעותי אני מבלה בנמנום על הספה, אני עובדת בשלוש עבודות ובשלושתן בתפקידים משפיעים שגובים ממני תעצומות נפש, קמטים ושערות שיבה. מה שכן, כסף אני לא יודעת לעשות מזה אבל זה בסדר כי ידוע שבמכולת קונים עם תחושת סיפוק.
9. לא ישנתי לילה שלם רצוף כבר המון שנים וזה לא באמת בגלל הילד כשהיה תינוק, או בגלל החתולים שהם התינוקות היום. זה כנראה בגללי.
10. אבא שלי ואני גידלנו את אמא שלי. זה דפוק בדיוק כמו שזה נשמע.
11. לפני הרבה שנים אהבתי כל כך חזק ונשבר לי הלב כל כך לרסיסים שהתפתחה אצלי הפרעת קצב והייתי צריכה לקחת תרופות בשביל זה. ברגע ששכחתי ממנו גם הלב חזר לפעום כרגיל.
12. כמעט כל יום אני בוכה מגעגוע לסבא שלי. אני מספרת עליו לילד שלי כל הזמן ומקווה שהסיפורים שלי מלאי חיות מספיק בשביל שהוא ירגיש, רק קצת, שגם הוא הכיר אותו.
13. התקף החרדה הראשון שלי היה כל כך מופרע, שהגעתי לאיכילוב עם חשד לשבץ; אחרי מיליון בדיקות שוחררתי עם אבחנה של חרדה סומטוסנסורית. מאז אני על כדורים ואין בי כל רצון להפסיק ליטול אותם, כי אני מבועתת מהאפשרות לחוות שוב את מה שחוויתי אז.
14. בתור ילדה רציתי לגור באורווה בקיבוץ ביחד עם קבוצת הסייסים כי רק שם הרגשתי שייכת. שנים אח"כ ההורים סיפרו לי שהם תמיד נורא פחדו שאני עוברת שם התעללות מינית. כששאלתי אותם אם זה מה שהם חשבו, אז למה הם לא הרחיקו אותי משם או לפחות שאלו אם זה מה שקורה, לא היתה להם תשובה.
15. מעולם לא עברתי התעללות מינית. הטרדות מיניות עברתי בשפע, כמו כולן.
16. בתור ילדה הייתי מאוננת מלא. איכשהו תמיד הייתי עושה את זה בהחבא למרות שאף אחד אף פעם לא אמר לי שומדבר על זה, או תפס אותי על חם. משום מה הרגשתי שזה משהו שאולי צריך להתבייש בו ואני לא יודעת למה. העונג היה מביש. בערך בכתה ו' נראה לי הפסקתי וחזרתי רק לקראת גיל 25.
17. אני אומרת שאני קוראת הרבה יותר ממה שאני באמת קוראת, כי אני מתביישת להודות שזה לא שאין לי זמן אלא שגם המוח שלי התקלקל מרוב גלילה אינסופית של אינסטגרם ופייסבוק. אני שונאת את זה בעצמי ונשבעת כל יום מחדש לחזור לקרוא כמו פעם.
18. אני מכבדת יחסי דדלג אבל בכלל בכלל לא מבינה אותם. באותו הקשר, אני חושבת שאני עדיין מקיימת עם ההורים שלי יחסים כאלה ואני לא יודעת מה יותר סוטה.
19. באופיי אני יותר סדיסטית מאשר מזוכיסטית. עם זאת, גרימת כאב לא מעוררת אותי מינית בשום צורה שהיא ואני גם לא חווה שום התרוממות רוח מהעובדה שמישהו כואב למעני ומתמסר לכאב בשבילי. אני פשוט נהנית להכאיב, אבל זו לא סיבה מספיק טובה בעיני להכאיב לאף אחד.
20. אני הכי נפגעת ונעלבת כשאנשים קרובים אלי לא מבינים את הכוונות והמניעים שלי ומגיבים על סמך פרשנות שגויה שלהרגשתי גורמת לי עוול.
21. קשה לי למצוא את האמצע של הדברים ולרב אני או באפס או במאה. באופן מפתיע (או שלא) זה מאפשר מרווח די גדול לטעויות ואולי בגלל/בזכות זה אני גם לא מאלה שמתחרטים על כלום. זה עושה את החיים מעניינים מאד ומעייפים מאד ומתגמלים מאד.
22. אני אוהבת את החיים וממש לא הייתי רוצה למות. יש מלא סוגים של אדמה ואבנים ועצים ומים ותופעות טבע מרגשות ואנשים שאני אוהבת וספרים ומוזיקה ותבונה אנושית מפעימה. וחיות, אני מתה על חיות.
23. אני אוהבת להתלבש כמו סטראוטיפ של דמות - ראפרית, נערת רוקבילי, איכרה בקולחוז, סופרת בוהמיינית, תיכוניסט בשכבה הבוגרת ועוד. לפני שאצא מהבית ואסתכל במראה לא אשאל את עצמי אם אני נראית טוב, אלא אם אני נראית 'כמו xxx'.
24. אני מתה על כוסמת ומאמינה שיש חייזרים ורוחות רפאים. למעשה אני חושבת שראיתי פעם עב"מ כשהלכתי איזה ערב מאוחר בדרך מהחדר שלי בשכבה לחדר של ההורים. לעומת זאת אף פעם לא נתקלתי ברוח רפאים וטוב שכך כי בטח הייתי מתה במקום וכאמור אני לא רוצה למות. לכוסמת יש טעם של ריח של כלב רטוב וזה נהדר.
25. אין דבר שקשה לי לשאת יותר מרעש שעושים שכנים; מעולם לא היססתי להזמין משטרה ברגע שהשעון הראה 23:00 ובכלל לא משנה לי איזה אירוע אני מחרבת. למעשה זה אפילו תחביב שלי.
26. פעם גרתי בדירה במבנה תעשייתי שבאחד מהחללים שבו היה המועדון של האולטראז של הפועל. הם תמיד היו עושים רעש בעיקר לפני משחקים גורליים וזה היה מוציא אותי מדעתי. לילה אחד ירדתי לשם בחליפת טרנינג אדומה כדם ובדחילו ורחימו ביקשתי שקט. הם אמרו שבטח בטח וסליחה ואיזה פיג'מה יפה יש לי ורק בשביל הצבע הם ישתדלו ממש.
27. עוד מילדות הייתי בוכה מספרים. הספר הראשון שבכיתי ממנו היה אחד הכרכים של השביעייה הסודית, מיואל הופמן אני בוכה תמיד ומהספר 'ג'וני שב משדה הקרב' המשכתי לבכות עוד בערך שנה אחרי שכבר סיימתי לקרוא אותו. הקיום האנושי זה הדבר הכי מעורר חמלה שיש.
28. אין בי כבר כמעט תהיות או לבטים או חיבוטי נפש בנוגע לעצמי, למניעים שלי, לכוונות שלי, למבנים הפנימיים שלי. זה לא תמיד היה ככה ואני תוהה אם התעייפתי, אם אני מתעצלת, או אם אני פשוט פתורה לעצמי באופן יחסי.
29. נורא מתיש אותי לכתוב את הרשימה הזאת וכנראה שאתכם יתיש לקרוא אותה, ההבדל הוא שאני סוג של התחייבתי לעצמי לכתוב 47 קטעים ואתם לא חייבים כלום.
30. המוח שלי סוטה מאד. זה לא בא לידי ביטוי פה בבלוג כי להגיד את הדברים שונה מלחשוב אותם ועם כל הכבוד והפלורליזם, יש דברים שהשתיקה באמת יפה להם.
31. אני מתה על קריוקי ולכבוד יום ההולדת ארגנתי לי מסיבת קריוקי והזמנתי מלא אנשים ובטח אף אחד לא יבוא או שיבואו מעט ונשב שלושה אנשים בחדר עצום עם אורות מרצדים והפער בין הגרנדיוזיות של החדר והתכניות שלי, לבין המציאות יכתוש אותי לגמרי. אלוהים תעשה שיהיה מוצלח!
32. אני משחקת פינג-פונג עם יד שמאל טוב כמעט כמו עם יד ימין. גיליתי את זה לפני יומיים.
33. ריחות הגוף שלי מרגיעים אותי; הסנפה של התחתונים המשומשים שלי, או ליקוק הזרוע והרחה של הרוק תמיד יקרקעו אותי, יסגרו לי מעגל ויגרמו לי להרגיש פחות מנותקת מעצמי.
34. לפני כמה שנים יונה קיננה לי על אדן החלון. ידעתי שאני צריכה להיפטר מהקן בהקדם אבל התמהמהתי ואז בוקר אחד חיכתה שם ביצה. בלי לחשוב יותר מדי ואני אפילו לא יודעת למה, העפתי את הקן על תכולתו למטה. עד היום אני מתייסרת על זה; זה גם הקטע שהכי התביישתי לכתוב פה.
35. אני שונאת להתאכזב מאנשים ובגלל זה לימדתי את עצמי לא לצפות לשום דבר מאף אחד. לפעמים זה מצליח לי.
36. הרגע שבו ויתרתי על ההיאחזות באידאה של להיות תמיד הכי חכמה או שנונה, היה אחד הרגעים המפחידים והמשחררים. זה היה כמו לוותר על איבר - לא לכרות איבר, אלא לוותר עליו. זה קשה פי כמה. ועדיין, כשאנשים אחרים מבריקים סביבי התגובה האינסטינקטיבית שלי היא להיבהל נורא ולהיטרף כולי על ידי רגשי נחיתות. זה מאבק.
37. בגלל שהייתי רגילה לשקר כל כך הרבה שנים, עד היום אני אוטומטית מחסירה פעימה ומרגישה לא בסדר, בכל פעם שמישהו מנסה להבין ביחד איתי כל השתלשלות אירועים שהיא.
38. אני מפחדת מהרגע שבו אאבד את החשק המיני. אני מפחדת מהרגע שבו גברים כבר לא יימשכו אלי. אני מפחדת מהרגע שבו עדיין אהיה לבד, אבל כבר זקנה מדי בשביל לעורר עניין.
39. אני לא בזוגיות כי אני לא יודעת איך עושים את זה. במערכות היחסים הארוכות שהייתי בהן, הרגשתי כאילו אני מציגה על פי תסריט. כמו שקף ששמים על תמונה, שמאפשר לראות את הדברים אבל לא לגעת בהם.
40. אני אלופה בלייצר אינטימיות-לכאורה, לספר הכל בלי להסתיר, לחשוף ולהתערטל ולשים את הדברים על השולחן בלי לפחד, אבל אני תמיד עושה את זה מתוך ריחוק רגשי, כאילו עוטף אותי איזה קרום. מקסימום פרטים, מינימום סנטימנט.
41. לפעמים החיים שגזרתי על עצמי קצת קשים לי מדי.
42. יש אנשים שגם אחרי כמה שנים של היכרות עדיין יצליחו להפתיע אותי ואני אוהבת את זה בהם. ככה גם נחשפים הקונסטרוקטים של המחשבה שלי וזה שומר אותי עירנית.
43. אני מטורפת על השפה העברית, מאוהבת בה, מוקסמת ממנה. היא שופעת ונדיבה ומרגשת ואני אוהבת לגלגל אותה על הלשון. אני לא יודעת ללהטט בה כמו שהייתי רוצה, אבל אני בסדר עם זה.
44. אני מרגישה שאני רוצה להגיד משהו על הלבד שלי ולנסות לפענח מתי אני לבד ומתי אני בודדה, אבל אני לא מצליחה עדיין להבין איך להגיד את זה, או מה להגיד.
45. הדבר הכי טעים שאמא שלי הכינה לי אי פעם לאכול היה סנדוויץ' מלחם אחיד עם גבינה לבנה, תפוח אדמה מבושל והרבה מלח.
46. רק לגבר אחד ישבתי על הפרצוף, מכל השאר התביישתי.
47. אני לא מאמינה שאני בת 47.
