אני עם הילד אצל ההורים בגליל. אח שלי בדרך מתל אביב באוטובוס מדווח שהם עושים הפסקת התרעננות בבת שלמה.
בשניה מפלח לי את המוח זיכרון מלפני די הרבה שנים, אני רווקה בתחילת שנות ה30 שלה, חוזרת מההורים לתל אביב במוצאי שבת באוטובוס ריק כמעט לגמרי. אני זוכרת שלבשתי חצאית ג'ינס וטישירט צמודה בצבע לילך והרגשתי חתיכית מאד. האוטובוס נעצר ליד התחנה של בת שלמה ודרך החלון הסתכלתי על הנוסעים שהמתינו ואז ראיתי אותו; צעיר נורא, חתיך נורא, מי שנראתה כמו אמא שלו חיבקה אותו ונתנה לו שקית עם ענבים. הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי הלוואי והוא ישב לידי.
הוא עלה לאוטובוס, שילם, בחן לעומק המושבים הריקים, הסתכל עלי, התקדם והתקרב והתיישב לידי. תוך כמה דקות הוא גם דיבר - צעיר ממני בהרבה, בחיים זה לא קרה לו, זו אהבה ממבט ראשון, זה סיפור לנכדים, קחי ענבים, כל מה שתרצי אני אתן לך. בכניסה לתל אביב הוא אמר בואי אלי.
הזדיינו במשך כל הערב ואז יצאנו לאיזה פאב בשכונה שלו ושוב חזרנו אליו לדירה להזדיין. היה לו גוף מושלם ועור קטיפתי וחלק וידיים של מלאך וזין של שטן ולמחרת בבוקר התקלחתי, לבשתי שוב את חצאית הג'ינס וחולצת הלילך והתחפפתי משם.
הוא חיפש אותי אחר כך ומצא אותי בפייסבוק וגם כתב לי למה נעלמתי ולמה אני לא רוצה. אמרתי לו שאני לא חושבת שיש לזה עתיד, אבל כשאני חושבת על זה עכשיו אולי עשיתי טעות ואולי זה כן היה יכול להיות סיפור לנכדים.
