יש לי בעיה.
אני אישה די מפותחת בגיל די מתקדם, שהתקופה הצבאית עדיין חרוטה בה די לעומק.
אין לי הסבר מי יודע מה עמוק לסיפור הזה, מלבד העובדה שהיה לי נורא כיף. וקשה. ועצוב. ומרגש. ומסעיר. וזאת היתה הפעם הראשונה שבה גרמו לי בעל כורחי להוציא את הראש מהתחת ולהבין שיש כל כך הרבה שוני וגיוון ממה שהורגלתי בו טרם הגיוס.
שירתתי כפקידה פלוגתית בגדוד ידוע לשמצה, בחטיבת חי"ר ידועה לשמצה.
התגייסתי עם שיער בצבע כתום וכשעברתי בש"ג העולם עצר את נשימתו (העולם = מחנה קלע). אח''כ התחילה לרוץ בגדוד השמועה שהביאו לפלוגה ד' פ"פית כוסית עם עיניים כחולות ושיער כתום, או אז הגיעו משלחות של ערסים מהפלוגות הוותיקות להסתכל עלי. הבחור הכי נחוש היה אסי לוי, מהמסייעת, שהגדיל לעשות והיה מתגנב לאוהל שלי בלילה כדי להסתכל עלי ישנה. הוא היה מביא לי מתנות קטנות ואדיוטיות, הכריח את השק"מיסט לתת לי ממתקים בחינם ופעם אחת נהג את האוטו שלו (אלפא רומיאו עתיקה בצבע תכלת) ישר אל תוך הפלוגה באמצע מסדר, רק כדי שאשמע איזו קלטת כלשהי שבדיוק ניגנה באוטו שיר שהוא חשב שמאד אוהב. לא אהבתי.
על כל פנים, מאחר שהיה מדובר בקרב אבוד נכנעתי לחיזוריו השנויים במחלוקת ונהיינו זוג.
פעם העלו את שנינו למשפט מג"ד כי נתפסתי במיטה שלו אבל בסך הכל היינו יחסית די זהירים. מה גם שהוא היה נחשב אחד ה 'כבדים' של הגדוד שבילה את מרבית השירות הצבאי בכלא, אז אפילו הקצינים בחרו להעלים עין.
כשהגדוד עלה ללבנון הפקידות הפלוגתיות והמפקדה ישבו בבסיס ליד כפר יובל. אסי סגר 35 יום בלבנון ויצא לנו לדבר רק פה ושם קצת בקשר או מהטלפון בחמ"ל, כי ניידים לא היו. כשהמסייעת ירדה בחזרה לא יכולתי לחכות לו בשער פטמה אבל חיכיתי לו במפקדה. ברגע שהם עברו בשלום בשער ונכנסו לישראל כל הבסיס נכנס לאקסטזה, האוויר התחיל לרעוש ולרגוש והכל התערבל ביחד. אני מנסה לתמלל לעצמי את התחושה של להיות בתוך כל זה ולא מצליחה.
אני זוכרת שעמדתי בפתח של החדר שלי ופתאום שמעתי צעקה מהצד השני של המחנה - איפה אתתתתת???? הרמתי את העיניים וראיתי ממרחק של איזה 100 מטר את אסי במדי ב', מלוכלך, מיוזע, עם זקן פרא, רץ אלי בהסתערות כמו שבחיים גבר לא הסתער עלי. הוא לא עצר גם כשהתקרב אלי ופשוט נכנס בי ושנינו נהדפנו אחורה אל אחת המיטות בחדר. עד היום אני זוכרת את זה בהילוך איטי, הרגע בו אני מבינה שהוא לא הולך לעצור אלא לכתוש אותי תוך כדי ההסתערות.
אחכ אסי השתחרר ונפרדנו והתחלתי למצוץ לסמגד החדש שנקרא לו שלומי לוי. החלטתי למצוץ לו כי דודה שלי (שמבוגרת ממני בשלוש שנים בלבד) שירתה איתו וזכרה אותו כנורא חתיך ואמרה לי למסור לו דש והוא מצדו אמר לי 'מה היא דודה שלך? וואו איזה יפה היא' אז היה לי ברור שהוא הולך להימצץ כהוגן.
התייצבתי אצלו באוהל מדי לילה ולא באמת הותרתי לו הרבה ברירות. משיחות תמימות עברנו די מהר לשיחות לא כל כך תמימות ומשם זה באמת היה עניין של פרוצדורות מינוריות עד שהזין שלו היה לי בפה.
היה לו זין לא גדול, מאד נח למציצה. הוא אמר שבאמריקה היתה לו איזו בחורה שמצצה לו הכי טוב שמצצו לו בחיים, עד שאני הגעתי.
זה היה נחמד לשמוע למרות שאני לא יודעת עד כמה זה באמת היה נכון. הזין שלו היה לי עמוק בפה, לא חושבת שאפשר לסמוך על מהימנות העדות הזאת.
הוא כל הזמן רצה לגעת בי וגם לזיין אותי ומבחינתי זה היה לחלוטין אופ דה טייבל. לא יודעת למה כי אני מאד אוהבת להזדיין, אבל איכשהו איתו כנראה היה לי דחוף להעביר איזו נקודה.
הוא עדיין היה חתיך בעיני דודה שלי, אז אחרי שרוויתי מלמצוץ לו עודדתי אותו לחדש איתה את הקשר ובאמת אחרי כמה זמן הם נהיו זוג.
* אסי, או שלומי - אם אתם כאן, בואו לפרטי.
* * כל המלל הזה באשמת רוגו והסיפור שהביא היום, שהזכיר לי את הסיפורים שלי.
