חניקה זה אחד הדברים שהכי מרגשים אותי מבחינה מינית. אולי זה בגלל כובד היד המונחת על הצוואר. אולי בגלל תחושת חוסר האונים וההתמסרות שהיא כופה. אולי זה עניין פיזיולוגי לגמרי של מערכת היחסים בין גזים והורמונים.
אני לא יודעת.
אבל כשזה קורה בתוך סשן אני עפה למקומות אחרים.
עד היום הוא השתעשע בזה באופן עדין ביותר. אף פעם לא עשינו את 'הדבר האמיתי'.
היה צריך לעבור זמן של הכנות כדי שהוא ירגיש שזה בטוח לנסות. אז דיברנו על זה מראש (כבר מזמן), התבקשתי לעשות בדיקות יסודיות של הלב וכלי הדם (לקח לי שנה אבל לבסוף עשיתי) ונשלחתי לקרוא דיון על הסיכונים האפשריים (מה שכמובן אופיי קל הדעת מנע ממני לעשות).
---
אני יושבת על כיסא, קשורה אליו עם הידיים מאחורי הגב ועם הרגליים אל הרגליים שלו. הוא מסביר לי מה הולך לקרות ואז מניח לי שקית ניילון גדולה על הראש וקצת מהדק. זה מאוד לא נוח אבל אני משתדלת לא להילחץ ונושמת בזהירות את האדים של עצמי. עוד כמה דקות של משחק כזה ואני כבר רואה נקודות שחורות בעיניים ומרגישה מסוחררת.
הוא משחרר אותי ומשכיב אותי על המיטה ואחרי שהוא מוודא שאני בסדר אנחנו מדברים על זה קצת.
פתאום הוא מגלה שלא קראתי את כל החומר שהוא שלח לי על הסיכונים שבמשחקי חניקה וזה ממש לא מוצא חן בעיניו.
כיון הוא שייך לאסכולה שחושבת שגם כאב היא דרך אפקטיבית להעביר מסרים מחנכים אז אני חוטפת על זה קצת ספאנקים ואחרי זה בבית, כמו ילדה טובה אני קוראת את מה שפספסתי.
דיון על חניקה אירוטית
אחר כך אנחנו מדברים.
אני: קראתי את הדיונים. באמת לא ברור לי איך אתה מוכן לשחק את המשחק הזה עם כל הסיכונים הנ"ל... מילא אני שאני קלת דעת ידועה ובלתי אחראית בעליל.
פ': למה לדעתך אני מוכן לשחק את המשחק הזה? :)
אני: כי עשיתי מלא בדיקות ואתה חושב שהסיכון נמוך ואתה סומך על עצמך ואתה סומך (קצת) עליי
פ': אני בכלל לא בטוח שהסיכון הכולל הוא נמוך. אני חושב שאפשר להפחית אותו, אבל שהוא נשאר מסוכן כמו טיפוס הרים, איגרוף וכד'. אני כן סומך עלייך ועל עצמי. אני חושב שזו פעילות בדס'מית מאוד מיוחדת ופוטנטית. יש מעט דברים שנוגעים במהות השליטה יותר מהשליטה על האויר לנשימה של אדם אחר. אבל כאמור, בגלל הסיכון, זו פעילות שהיא לגמרי במיתחם של rack, ולכן המודעות היא קריטית.
אני: הבעיה היחידה שלי עם הסיכון זה לא שייגרם לי נזק אלא שהחיים שלך ייהרסו. אתה חושב שאני צריכה לשים פה את הגבול מתוך דאגה לך?
פ': קודם כל, זה בהחלט דבר שאת צריכה לשקול (-:
יש דרכים לנסות להגביל את הסיכונים שאני אהיה חשוף אליהם (מסמכים וסרטי וידאו שאת יכולה להשאיר, בהם תבטאי את דבקותך ורצונך בפעילות המסויימת הזו).
אבל אין ספק שאין דרך למנוע אותם לגמרי. זה מה שמאפיין אדג' פליי.
אני חייב לומר שזה נראה שאת לא לגמרי משקללת את הסיכונים.
אם זה מספיק מסוכן כדי שיתממש מצב שיסבך אותי בצרות עד כדי 'להרוס לי את החיים' - זה מספיק מסוכן להרוס לעוד אנשים את החיים.
למשל, להפוך את ילדייך ליתומים ועוד לכאלה שצריכים לשאת אות-קין, כי סביר להניח שיהיה קשה מאוד להסתיר את הדרך שבה מצאת את מותך.
כלומר, בהתממשות הסכנה יש כאן כמה נזקים. הראשון הוא המוות עצמו. האובדן שכל מי שאוהב אותך יצטרך להתמודד איתו במיידי ובחלוף הזמן.
השני, הוא האימפקט של דרך המוות על הסובבים.
מאחר וזו לא תהיה מיתת נשיקה ובנסיונות להציל אותך דרך מותך תתברר, נסיונות הסתרה ראשוניים לא יהיו ריאליים ונסיונות הסתרה משניים, כדרכם של אלה בעת הזו, לא בהכרח יהיו אפקטיביים.
אני: הדיבור הזה על המוות ועל כל ההשלכות שלו בלי להכנס להיסטריה הוא ממש מרענן. ממש מסר חשוב לאנושות. אני יכולה לכתוב על זה פוסט?
