הוא כבר מכיר כל פינה בי, את השריטות, הפגמים והסטיות. הוא כבר חפר בתוכי, הכאיב, ליטף, טילטל, חיבק והניח במקום נעים ונח.
אני כבר לא מפחדת להרגיש, לא אותו, לא אותי, אני מרגישה יחד, כמו שמעולם לא חשתי.
אני לא מתבלבלת וצינית כשהוא אומר לי שהוא אוהב אותי.
אני מרגישה שהגוף שלי מדבר מולו, מהרגע שהוא עונה לי לטלפון.
אני מספרת לו את הכל בלי להסתיר, בלי לייפות, הוא מכיר אותי כמו שאף פעם לא איפשרתי.
אני בוטחת בו, אני יודעת שהוא לעולם לא יפגע בי.
כשאני מבקשת ממנו שישתמש בי, הוא נחרד מאיך שאני מתייחסת לעצמי ומסתכל לי עמוק לתוך הלב ולא מאפשר לי לצלול לתהום שהתמכרתי אליה כל כך הרבה שנים.
אני חולמת אותו בלילות ומתגעגעת אליו בימים, הוא מרגיש לי, כאילו הוא היה כאן כל החיים שלי.
אני אוהבת אותו בצורה תמימה ופראית, עמוקה ומענגת.
הוא גורם לי להרגיש כל כך אהובה, רצויה, מעניינת, תמימה, סקסית, זנותית, ילדותית.
פעם אמרתי לו שאני כל כך פשוטה לתפעול, זאת הפעם הראשונה שמישהו באמת ישב וקרא את הוראות ההפעלה שלי וזה מרגיש נפלא.
אוהבת להיות שלו ועוד יותר אוהבת שהוא הזכיר לי מי אני ולאן אני יכולה להגיע כשהוא והכתפיים החזקות שלו, נמצאות שם תמיד מאחורי.
אוהבת שהוא שלי.
