שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

גם מתוקים הם סוג של נחמה

הגעתי הביתה ואני כאן כדי לספר לעצמי על הדרך.
לפני שנתיים. 7 בינואר 2022 בשעה 22:36

חדר חשוך, אני נכנסת, הוא נוגע והאצבעות שלו מרפרפות לי על הגוף, הוא מעביר בי צמרמורת ואני נזרקת לתקופות אפלות בהן צרכתי סקס קשוח וסיפקתי תאוות גוף בלתי נשלטת, התמונות, הפנים, האפיזודות מבליחות לרגע והוא תופס לי את השיער מתקרב אל הפנים שלי

ומתבונן עמוק לתוכי, אני איתו, אף זיכרון לא חודר למעטפת שלנו.

הוא נוגע, מכאיב, מנחם, מזיין, גורם לי להשפריץ וזאת הפעם הראשונה שאני מבינה מה זה לעשות סקס עם מישהו שמכיר אותי כל כך טוב, עם מישהו שמכיר כל סטייה ופאק שאני מנסה להסתיר מכל העולם, מישהו שיהיה שם קודם בשבילי, אח"כ בשביל עצמו והצרכים שלו.

זאת הפעם הראשונה שעשיתי אהבה איתו וגם עם עצמי, כי המבט החודר הזה שלו, אני מתה על איך שהעיניים שלו רואות אותי, יש שם המון ממה שאני רוצה להיות.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י