גם מתוקים הם סוג של נחמה

הוא ישב על כורסא בחדר חשוך. פתחתי את הדלת, כשרסיסי אור ציירו לי את הדמות הזאת שלו שרציתי להרגיש. 

המעיל השחור שלי כיסה את חצאית העור הזנותית, הגרביונים השחורים מהתחרה, החולצה המחוייטת שהסתירה חזיה אדומה עם תחתונים תואמים. 

הסדרתי נשימה, התישבתי עליו ברגליים פשוקות, קירבתי את הלב שלו לשלי והתרפקתי עליו, על הגבר הזה שהופך לאט לאט להיות לי בית וגן.

אמנם ילדות רגילות לא מתלבשות ככה ולא חושבות את המחשבות המטונפות שלי. 

אבל החזקתי לו את היד נתתי לו נשיקה והכנסתי אותו הכי עמוק ללב ולגוף שרק יכולתי.