לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

גם מתוקים הם סוג של נחמה

הגעתי הביתה ואני כאן כדי לספר לעצמי על הדרך.
לפני 4 שנים. 16 בינואר 2020 בשעה 10:02

את ראויה לטוב, הוא החזיק לי את הפנים בין הידיים שלו, הסתכל לי עמוק בעיניים וחזר על זה המון פעמים. כל כך מגיע לך שיהיה לך טוב והלב שלי זלג מהעיניים, בטיפות שקופות שסיפרו כל כך הרבה והוא אסף את הלב לבין האצבעות שלו. 

הבנתי מה הוא אומר לי, אבל זה היה נראה לי משהו שלא אצליח להכניס לחיים האלו שלי כאן.

אני נמצאת כאן מסיבה שהיא שלילית, כך שלפעמים נראה לי שלא משנה כמה טוב יהיה, עצם זה שאני כאן זאת סיטואציה שלילית. 

לפעמים הייתי רוצה להיות פחות שבורה וסדוקה. שאני אהיה חלקה ורכה וכל העצב הזה שמתעקש להכנס לי ללב ולהתנחל יעלם כלא היה. 

ואז אני חושבת שהוא נמצא כאן גם בגלל המורכבות שלי, כי אם הייתי רק רכה וחלקה הוא היה משתעמם או שאני לא הייתי מעניינת עם כל הגוונים שאני צבועה בהם כרגע. שזה בעצם אותו המשפט רק מכיוון אחר 🤪

כשהוא הבטיח שהוא שלי והוא ישמור ויגן עלי, אני לא חושבת שהוא הבין איזו משימה הוא לוקח על עצמו. 

אבל אל חשש, אני כאן כדי להזכיר לו 🤭

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י