גם מתוקים הם סוג של נחמה

שכבתי על המיטה, הרגליים והידיים מתוחות לקצוות. כיסוי עיניים וגאג שמרוח בכל הפחד והצעקות שלי. 

אני שומעת את הצעדים שלו ומקווה שהוא כבר סיים איתי, אני לא אצליח לצעוק את עצמי לדעת מאיך שהוא אוהב אותי.

אני רועדת, הפחד, האדרנלין וסף הכאב גורמים לגוף שלי לדבר בשם עצמו וזה די קל כשאני מנותקת מהרגש.

הוא מתיישב לידי מלטף אותי ואני מתוחה ומגיבה בפחד והתגוננות עד כמה שאני יכולה כשהוא אוחז אותי הכי פרושה שיש. חשופה כל כך פיזית ועם זאת מלאת שכבות. 

זה כבר לא יקרה ילדונת, יש כאן צעדים אחרים, ריחות חדשים ומישהו שמחזיק לך את היד.