גם מתוקים הם סוג של נחמה

אני לא יודעת מה בדיוק קרה שהחלטתי לסמוך על מי שהוא ולספר לו באמת מי אני. 

בלי פילטרים, בלי לייפות, את כל הכואב, העצוב ומה ששרט אותי לתמיד. 

סיפרתי על כל הבחירות הרעות שעשיתי, על כל האפור שהכנסתי לחיים שלי, על ההרס העצמי שרצתי איתו למרחקים ארוכים. 

אני לא יודעת מתי זה קרה אצלו בדיוק, שהוא החליט שהוא רוצה להיות הדאדי שלי ולדאוג לי ולגרום לי להיות ילדה וקטנה ומוגנת ואהובה. 

אבל אני, שתמיד טענתי שאני לא מנטלית, אני שרציתי רק שיעשו לי דברים רעים וילכו, לא צריכה חיבוקים וליטופים, רק שישתמשו וילכו ויתנו לי להיות עם עצמי אחרי. 

מצאתי את עצמי בתוך מערכת Ddlg מבלי שידעתי שיש דבר כזה. 

עם האדם הכי רגיש, נדיב, אדיב, חיובי, מואר, מגן וגברי שכנראה קיים ביקום. 

שמצליח להוציא ממני כ"כ הרבה רוך, עדינות, אהבה ושמחת חיים שהתחבאה עמוק במרתפי הלב החשוכים שלי.