מנסה ומתנסה

הגיעו היום 5 סוהרים.

מסוקסים - מי יותר, מי פחות. 

כאלה ששומרים על פאסון ולוק קרבי. 

ואחד עם לוק סקסי בטירוף.

חתיך, זיפים, מדים, אזיקים, נשק. כל הג׳אז הזה. 

הוא גם זה שהתנהל מולי.

בין שיחה לשיחה הצלחתי דווקא לדמיין קצת אחרת. 

משהו בשפתיים שלו גם ממש תרם לעניין.  

השיחות היו ענייניות ונעשו מעניינות ככל שהדמיון שלי הפליג רחוק יותר. 

תוך כדי, גרירת האזיקים על הריצפה הוסיפה גם היא לאוירה. המראה לא מלבב אבל הצליל הזה…

ביום מאוד עמוס וקשוח, היה זה משב רוח מרענן, אפלולי ומעניין.

ואז הגיע המייל, שלא ציפיתי שיגיע היום,

בום לפרצוף וללב. 

נגוז הדמיון. 

נגמר החלום.

חזרתי לקרקע. 

רק חיכיתי שיסעו כבר.

לא עניין אותי כלום.  

לא אזיקים ולא מדים.

רק לקום וללכת. 

מבלי לחזור. 

אומרים שהכל לטובה (לא יודעת, לא סגורה על זה). 

קצת עצוב לי בנשמה.