אני בסוג של דאון.
עצוב לי בנשמה ויש לי את הסיבה לכך.
אני מרפה קצת. מרשה לעצמי להיות בדאון.
אבל קשה לי עם זה.
אז קבעתי איתו.
תמיד אני מתרגשת, בזמן התיאום, בהמתנה, בהתארגנות, בנסיעה...
הפעם לא.
פחדתי מחוסר ההתרגשות. לא ידעתי איך ארגיש.
אבל אז הוא פתח את הדלת:
החיוך
ה'היי'
הנשיקה
החיבוק
המזמוז
הלחישה:
'תעשי בשבילי משהו'?
כל אלה הפכו אותי לגמרי. ריגש אותי לעמוד מולו, להיות איתו. הבטן פרפרה לי.
הוא הגיש לי שקית קטנטנה ואטומה ליד.
מסקרן…
"פירגנת לי במידה", אמרתי, כשראיתי את המידה M.
לבשתי על גופי את בגד-הגוף הראשון שלי.
בחיים לא לבשתי בגד כזה סקסי.
הרבה בד לא היה שם.
תחרה.
שני פתחים לשדיים.
פתח לכוס.
רצועות שמתלבשות על הישבן.
וווווואווווווו
הבטתי במראה וזה הקול שיצא ממני.
ואז יצאתי אליו, לאט... לאט... צעד ועוד אחד.
המבט בעיניים שלו...
ההמהום שיצא מפיו...
שכחתי מהדאון.
שכחתי מהכל.
הרפיתי.
נרפאתי לכמה שעות טובות.
ועכשיו הגיעו התמונות… וווווואווווווו