״אנשים לחוצים הם אנשים שלא קיבלו זיון טוב״.
משפט שראיתי איפשהו.
האמת היא שאני בהחלט יכולה לומר שהתשובה ו/או התרופה הטובה לכל מצב היא זין.
אז כתבתי מעין שיר הלל לזין.
יצאו קצת חרוזים של כיתה ז׳
אתם כנראה תסלחו לי, ואם לא, אז זין 🖕
זין.
מילה כה קטנה לאיבר כה גדול.
ולא רק במובן המילולי של הגודל.
זין.
נחשק כ״כ.
לפעמים אפילו יותר מנעליים או שמלות חדשות.
זין.
כיפה לראשו, עגולה, מצויירת, מעין הילה שסובבת אותו, מתגלגלת בפה ונלחצת אל בין השפתיים.
כיפה שצמודה לה בנחת לזקור שמתחת, כשהעור מתוח ומבריק שקורא לי להחזיק.
זין.
כשהשפתיים מלקקות לאורכו ונכנס עמוק לפה, הוא מתגלה ברוב תפארתו, ברוב גדולתו.
זין.
נענה לרטיבות ומציצה, מתפתח בגאון ומגיע עד לגרון.
זין.
עמוד התווך של הגבר שלי, זקור, מתוח, מבריק, נוצץ ונוטה להתפרץ.
מקבל בחום ואהבה פה חמים ששמח לקראתו, שמוצץ אותו עד עמקי נשמתו.
זין.
זקור ועומד, משתפשף בשפתיי הכוס, מרטיט ומרטיב ומגרה והיצר מתגבר.
זין.
מוצא את דרכו לעמקי הכוס, הוא ממלא את גופי, עד שנעתקת נשמתי.
אז זין…
זאת התשובה. מה השאלה?
(וודי אלן כמובן כתב את זה טוב יותר).
