כנראה, שלא נתתי את המירב
מסתבר, שהייתי קצת לחוצה מצפיפות האנשים
לא חשבתי, על התוצאות
ושיכולתי בכל זאת להתגבר.
הוא ביקש ממני להתמסר ואני בתמורה...
ישבתי כמו ילדה קטנה ושתקתי.
הוא מסר לי את השרשרת ואני בתגובה....
ניתקתי אותה ממני וזרקתי אותה.
באותו הרגע, באותה השנייה
הלב שלו נחצה לשניים
האמון שלו בי נשבר.
חיכיתי לו בחוץ, חשבתי על הדברים
לא, בעצם לא....
חשבתי על עצמי.
לא הבנתי את חומרת המעשה
ואת גודל הקרע שכרגע יצרתי.
אני מוכנה לעשות הכל, אבל הכל
בשביל שיוכל לבטוח בי שוב
למען ליבו שיתאחה
כדי להרגיש שוב את הקולר
שעל צווארי, נמשך ע"י השרשרת שהוא מחזיק.
גם אם זה אומר לישון לילה שלם על הרצפה
מחוברת בשרשת למיטה.
גם אם זה אומר 3 שעות ללקק את השיש.
רק שיחזיק בי שוב, רק שיבטח בי שוב.
רק שהלב שלו יחזור להיות שלם.
הוא הכל בשבילי
האהבה הכי גדולה שלי,
המורה הכי טוב וחכם שלי
האוצר הכי יקר שלי
והנשמה המתוקה הזו
ששברתי לה את הלב....
לפני 18 שנים. 26 באוגוסט 2005 בשעה 17:07
