אני לא יודעת

הוא ביקש שמעכשיו כל יום אכתוב בבלוג, משום שהוא כל כך אוהב ומעריך ונהנה מהכתיבה שלי.
ושאני אסרב לו?
אוי ואווי לי!
אז קמתי היום מוקדם בבוקר, לעבודה, היה מזג אוויר קריר ונחמד של בוקר, ומן אווירה טהורה כזו שהשחר מפציע.
בתחנה לתל אביב חיכיתי לחברה שלי מהצבא שגיליתי שנוסעת לתל אביב באותה השעה כמוני ונורא נחמד לי להעביר אתה את הנסיעה, מותק של בחורה.
בדרך היא סיפרה לי על היסודי שלה ברוסיה, ועל נשים בשכונה שלה שמכרו תכשיטים שייצרו בעצמן, והיא דיברה על הדברים בלחש, כאילו כמו מספרת סוד, ואני הקשבתי מרותקת, הרגשתי כאילו אני דמות בתוך ספר.
כמעט הגעתי לתחנה המרכזית ואז הבוסית שלי התקשרה אלי ואמרה לי שאני צריכה להגיע למקום אחר לשעה - שעתיים ורק אחרי זה להגיע למקום המקורי אליו הייתי אמורה להגיע.
מה שאומר שהיה לי יום מגוון.
הגעתי למקום, עשיתי את ההדרכה הראשונה שלי בקידום שקיבלתי, והלך מעולה, הרבה יותר טוב מהפעם הקודמת. כי הפעם הייתי עם מישהו שאני מרגישה אתו יותר בטוחה. והוא כל כך פירגן לי, והרגשתי כל כך טוב עם עצמי, הרגשתי לעזאזל שאני טובה, שאני לא סתם טובה, שאני גדולה מהחיים, היש הרגשה יותר טובה מזו?
כשהגעתי הבייתה האהוב שלי חיכה לי, התגעגעתי אליו היום במיוחד. חיבקתי אותו וסיפרתי לו על היום שלי, הוא צחק איתי על דברים כהרגלו.
ועכשיו אני בבית ונעים לי וטוב לי ואני שמחה.