כותבת אותי ,

זהו

יותר אתה לא בא

אתה לא תבוא

החלק הכי קשה היה עבורי - מה אסור שייאמר

איכשהו אחרי שאומרת

תמיד הולכים

וגם אחרי כל השנים

אני לא שותקת ומשלמת כל פעם את המחיר

כי בין הברירות לשלם או לוותר

אני אשלם עד הסוף

תמיד כשאתה בא
אני טיפה יותר
יודעת שאסור
אבל זה לא עוזר לי
לא עוזר

כשאתה בא
אני שומרת מחזיקה
עד שהכל עובר
אני יודעת למה באת
ומה אסור שייאמר

תמיד כשאתה בא
אני טיפה פחות
מרוקנת מעצמי
אבל שומרת עוד כוחות

כשאתה בא
אני נופלת בגללך
אני רוצה לבכות
אני יודעת למה באת
ומה אסור לי לצפות

אולי אצליח יום אחד לצאת
אולי תראה בי מה שאני באמת
אולי אצליח יום אחד לצאת
אולי תראה בי מה שאני באמת

תמיד כשאתה בא
אני כאילו קצת
יודעת שאסור
אבל כבר לא אכפת לי
לא אכפת

כשאתה בא
אני כאילו מוכנה
לקום להיעלם
אני יודעת למה באת
ומה אסור לי לדמיין

אולי אצליח יום אחד לצאת
אולי תראה בי מה שאני באמת
אולי אצליח יום אחד לצאת
אולי תראה בי מה שאני באמת

אחד

אף אחד

או שתיים

וכמה חשוב לגלות שהמשוואה הזו היא "כל האמת בפרצוף"

ואיך לעזאזל יוצא שבחוק המספרים הפשוט אני תמיד ביתרת חובה

כשאהבה נגמרת

אחד

תמיד סובל

אם 

אף אחד

לא סובל

היא אפילו לא התחילה

אם

שניים 

סובלים

היא עוד לא נגמרה

ואז על הגב

ואז עם ויברטור

ולנוע

להתרכז

לנסות הכי טוב שיודעת

ו…..

כלום

זה נמשך המון זמן

יותר מידי ימים

וזה לא מצליח

אין לי שקט

היום חמישי וזה לא שמח לי

ממש צריכה את הפורקן הזה

מה אם זה ייקח עוד המון זמן?

מה אם אני לא יודעת לתקן את זה לבד?

כבר יותר מידי ימים

מנסה

ומנסה

ומנסה

מידי פעם יש כמו זיכרון של גמירה

מאכזבת

לא מספיק עוצמתית

אני ממש אוהבת את האחרי

כשהכול מרגיש לכמה דקות שמיימי ואני מרחפת

לא יודעת איך להחזיר את זה

מה אם עכשיו זה ייקח המון זמן

מה אם זה פתאום לא עובד יותר

אז אני משחקת עם עצמי וזה אפילו נעים לי

מתגעגעת לרגע הזה שאני מרגישה את זה מגיע

אני ממש צריכה את זה

ממש

כבר כמה שעות שאני חווה רעידות פנימיות

מבינה היטב

זה מתחולל בישות פנימית בתוך הנשמה שלי

ואין אף אחד שאני יכולה באמת לשתף

בסופו של דבר אנחנו לבד עם הבהלה

לא מוצאת פתרון וניסיתי באמת שניסיתי

אוקסימורון מטורף זה כשזה שהביא אותי למקום הזה מסתמן לי כפתרון

אבל לא באמת

הלוואי ויכולתי להטיח בו הכול

אבל מה אז ?

וככה מתנהלת בתוך לופ

ימים ארוכים ולילות של מקסימום שעתיים שינה שבסופן אני מתעוררת שוב לתוך הבהלה

אני צריכה שקט

אני ממש רוצה שקט

שמישהו יגיד לי שיהיה בסדר ושאני אאמין לו

אני משערת שכאן בין כל הפרופילים יהיו אלו שיבינו היטב את התחושה

ועדיין

זה שלי

הלילה הזה קשה לי במיוחד

או שלא

אולי הוא לא שבור

אולי הוא חודל מלבקש אותך

לא מבינה איך זה קרה

סגרנו את זה

הוא ויתר 

אני ויתרתי ואז ויתרתי לעצמי

אמרנו די!!

פחות מחודשיים והוא כתב

עניתי

הוא נעלם

יומיים והוא כתב שוב

כמה שיחות טלפון

לילה סתמי ושוב הוא פונה מחליפים תמונות והוא נעלם

רק אתמול אמרתי לעצמי שוב, תוותרי

ועכשיו אני כאן כותבת אחרי שזה קרה

גוף בגוף

הידיים שלו, הריח שלו, ואני שוב בהתמסרות מוחלטת , כאילו לא רק בשבועיים האחרונים הצלחתי לנשום אחרי שהוא הלך

איזה זין קיבלתי

יותר נכון שניים : אחד מפלח את גופי והשני זיין לי את הכבוד העצמי

לא בגללו, בגללי

אני מרחפת כל כך גבוה עכשיו שזה לא נתפס וככל שאני באופוריה ממה שהגוף שלי חווה בשעות האחרונות

אני מבינה ששום תיאור כתוב לא יתאר את החוויה שהגוף שלי עבר כשהוא פגש את הגוף שלו

מה שאומר שזו הולכת להיות וואחד נפילה 

זה המלכוד

הוא לוקח אותי לגבהים כאלו שהחזרה למצב שהוא שוב הלך תשמיע בום על קולי שיהדהד את ההתרסקות

איזה זין

ועל זה נאמר :

מה שלא הורג אותי

שולח לי הודעות

חודשיים אחרי ששוב סיימנו

הודעה

ואז 

זין

איזה זין 

יותר מעשור אני מבינה ששווה לי לטעות אם הוא הטעות
האם זו טעות?

כנראה שלעולם לא אדע 
לא משנה כמה נמוך אני נשאבת עדיין אני מייחלת אל אותו אחד

כאילו שהכי לא כואב לי כשהוא מכאיב לי

והוא

אומר שהוא לא רוצה

ואני

מאמינה לו

הוא הודה שהוא לא רוצה לאהוב אותי ובמקביל לא מסוגל לוותר עלי

מה שמתחולל לי בתוך הראש זה רעש אינסופי, שכמעט תמיד קורא בשמו

אני אוהבת אותו ולא יכולה להגיד את זה בקול רם כי אז ה"אין שלו בחיי" יהיה הכי נוכח

התחלתי לקרוא לו בקול רם

כשנוהגת, כשיושבת בסלון לבד

במיטה

זה נשמע גמגום

כי גם אני מבינה שהוא לא יחזור

אפילו כשהוא שוב כותב לי

תוותרי אני אומרת

תוותרי כבר

תוותרי

תוותרי לעצמך

לא מוותרת 

לא מצליחה לוותר

כל פעם הוא מוותר עלי מחדש

וחוזר כשהוא לא מוותר עלי בעצמו

רק כדי לוותר עלי שוב

תוותרי כבר

אין משהו שלא ניסיתי

צריכה ללמוד להרפות

לשחרר

חולצה שלו , המדים

הבליחה בתחתית המגירה

ברור שישר בדקתי אם נותר בה ריח

ריטואל של מחשבות :

סימן שזה נגמר כי הוא לא כאן

סימן שהוא עדיין כאן כי זה הכי הוא

וככה באיוולת אין קץ מתגעגעת ומבינה שזה נגמר בו זמנית

ואז יוצאת לאוטו בדרך לעבודה ממש ממש עכשיו וגבר עם דגמ״ח ונעליים גבוהות מטייל עם הכלב מחייך אלי ואני נמלטת לתוך האוטו

וואוו זה מרגיש קרוב מידי

לא מתקשרת אליו

שומעת? 

את לא מתקשרת אליו

אפילו שרק לפני כמה ימים הוא שוב כתב לי

אחרי ששוב זה נגמר