|
|
|
כאב
בדרך כלל אני מזהה אותו כשהוא ישיר
אפילו למדתי לנהל איתו דיאלוג
לכבד אותו
להבין מה התפקיד שלו וכמה הוא נחוץ כדי להרגיש
אבל
לפעמים הוא מעגלי
כזה שמגיע מהמקום שלא ציפיתי
כזה שמגיע בכסות של משהו שיש בו תקוה
מעולמות אחרים
זה מתחיל קטן
אי אפשר לזהות אותו וכשאי אפשר לזהות אותו אז אין מגננות
מצד אחד להיות ללא מגננות זה מרגש ופותח דלת לכל כך הרבה דברים
רק שאז ...
זה כואב
וזה תופס אותי לא מוכנה
כמה אני שונאת לא להיות מוכנה
מתפוצצת מעצבים
מזה שלא מצליחה לקבל מה שאני רוצה
מביטה מהצד ומזהה שאני בהתקפה של טנטרום
אם הייתי בת 4
הכי מתאים היה עכשיו שאני אשתטח על רצפה של איזה קניון ואחבוט עם האגרופים על הרצפה
מה אתה לא מבין?
או שאולי זו אני שלא מבינה
ואז זה עוד יותר מפחיד
כי בפנים, עמוק אני יודעת שהוא מבין
ובגלל זה בדיוק בגלל זה
הוא
ממשיך
ואני ?
עדיין לא מקבלת את מה שאני רוצה
רוב הפניות מאוד נעימות ומכבדות
אבל לא מתייחסות לצורך שלי
אולי לא הייתי מדוייקת ולכן זה נכתב
אני לא מחפשת
אני לא שולטת
אני אשמח למצוא גבר שהצורך שלי להיות המרכז, וההפנמה שרק העינוג שלי נחשב ימלא אותו ויספק את הצורך שלו
הוא בוודאות יהיה גבר מוביל ולא מובל במהותו שלא בזמן המפגשים
והוא יהיה זה שיארח
ולכן
נשואים או כאלה שמסיבה כזו או אחרת לא יכולים לארח לא מתאימים לצורך שלי
זה לא מעיד עליהם זה פשוט הצורך שלי
אני מקשיבה לעצמי יותר ואני מפתיעה את עצמי בהבדלים שבצרכים שבי
היום זה מוחשי לי
בית מזמין, תאורה עמומה, חדר שינה עם סדינים נקיים של גבר שיעצים בי את הרצון החזק
שכשאביט בו אראה ואחוש את הרצון הגדול שלו להעניק ודרך זה להתמלא
בכלל לא בא לי שנדבר
לפחות לא במילים
אני צריכה אותו מאופק סובלני ומובל, לגמרי לא חלש ולא עלוב
להרגיש את הידיים שלו מטיילות על גופי ויוצרות בי שחרור כדי לשכב מולו ולכוון אותו לאט לפי הצורך שכל כך בוער בי
הזמן לא ישתתף במפגש
זה יתחיל מנשיקות קטנות בין הרגליים ליקוקים עדינים
הוא יהיה זמין עבורי לנוע על פניו ויספוג את השינוי בקצב כדי להרטיב אותי עוד ועוד
אני לא רוצה לחשוב עליו אני מעדיפה אותו בתחתון
ואני מעדיפה אותו בהבנה שהכול יהיה קשור אלי בלי שום ציפייה להגיע לפורקן מצידו ובטח שלא לצפות ממני לגעת או לענג אותו
העונג שלו יהיה בנוי מההנאה שלי
יש בהחלט אפשרות שארצה להרגיש את הזקפה שלו מול הדגדגן שלי
עם קונדום כדי שלא אטריד עצמי במחשבות מיותרות
אני אוהבת את הרגע הזה של הכניסה אלי
רק עם הקצה
אולי ארצה אותו עמוק
אבל לא להרבה זמן לפני שהוא יחזור למצב הראשוני והמרכזי שהוא ילקק וישמש עבורי מתקן לאוננות
אוננות ארוכה מתמשכת
בכל תנוחה שארצה
יהיו הפסקות שבהן אצא לעשן לשתות משהו שהוא יגיש לי וגם אז ללא מילים
ויהיה לו ולי ברור שזו הפוגה ולא סיום
וכך חוזר חלילה
אולי הוא יפרוק יגמור אני לא מתכננת ואולי לא
אני המרכז
זה הצורך היומי שלי
חמישי שכזה
מחשבות שכאלו
חרמנות שכזו
https://xhamster.com/videos/pussy-worshipped-brazilian-lesbian-femdom-xhOqwxP
חזרתי אליה כמו תמיד
אשכרה הגעתי הביתה
איזה כיף זה לדעת איפה כל דבר מונח
איזה כיף זה לחוות את המוכר ולהיות מופתעת
שזה לא השתנה
רק נהיה חזק יותר
No matter how good your heart is. Eventually you have to start treating people the way they treat you ❤️
ועדיין זה מרגיש מוכר
זה מרגש
הבול בקצב שלי שזה מעולה
תחושת ודאות שהמון זמן נפקדה
מי היה מאמין שתחושה של ודאות תיצור בי כזו כמיהה לחוסר ודאות ?
האמת היא שאיבדתי את היכולת להאמין
להאמין ב
להאמין ל
להאמין ש
להאמין כי
גם באמיתות שלי אני לא בוטחת
הן מורכבות ומייצרות לי אי שקט וזה גורם לי להדחיק להתעלם
מייצרת חסימות שלא באמת מישהו יוכל לצלוח אותן
ואחרי שכתבתי את כל זה
יש דבר אחד שאני רוצה
לא מסוגלת אפילו לחשוב אותו לא כל שכן להעלות על הכתב
ואני יודעת שלא אקבל
ועדיין אני לא במקום של לוותר
עקשנית
קשה
לא יודעת להתמודד עם גבולות
לאחרונה גם לא כל כך עם מסגרות
איזה לופ
מעשה שהיה ( לא זוכרת היכן קראתי)
בחורה שנורא רצתה להכיר ולא משנה מה עשתה לא הצליחה לקבל תגובה
לא משנה כמה השקיעה בתמונות
כמה השקיעה במלל ניסתה לדייק את מה שהיא אוהבת וכמה היא מדהימה
כלום.
במקסימום צ’אט שהוביל לרמיזה לסטוץ
ואז היא הבינה
התמונות לא משנות כלום
מה שהיא כותבת בטח שלא משנה כלום
ישבה וכתבה 3 מילים
בולעת ומקבלת בתחת
בלי תמונות בלי מילים
בום
אינסוף הצעות נישואין
את אחד מהם שעימו דיברה היא שאלה :
אפילו לא ראית אותי
אפילו לא דיברת
איך ??
ענה לה ראיתי מספיק, דיברתי מספיק
אני עכשיו בוחר
מה אני אומרת ?
כל האדומות כל הבירהורים כל ההתעסקות
האם מישהו באמת עוצר ובודק?
האם אנחנו באמת כל כך חסרי עומק ומוטיבציה למצוא את הנכון/ה שבשניה שמנופפים לנו מול העיניים את תאוות הבשרים אנחנו מיד מזנקים.
יש מצב שמרוב עצים לא רואים את היער
שאבדה בנו חדוות האופטימיות
אני באופן אישי הרבה פעמים בהחלט חשה ככה
מסתבר שביננו רובנו רוצים ומקווים למצוא את החיבור הנכון אבל זה מייגע ועוד לא פותח הסטארט-אפ שאפשר ישר להתחיל מפגישה רביעית.
אז עוד כיבוש ועוד ציד ושוב להגיד את מה שאנחנו חושבים שהצד השני ירצה לשמוע
לא בולעת !
ולא מקבלת בתחת!
