בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

כותבת אותי ,

כותבת אותי שולחת את המילים שלי משחררת אותן והן הופכות עצמאיות , אולי הן ימצאו אותך אולי אתה דרכן תמצא אותי . לא מתכננת כלום לא מבטיחה מאומה אתה שם ?
בין לבין מתמסרת לאישה המתאימה
לפני שנה. יום שלישי, 14 בינואר 2025 בשעה 18:59

כזה שמשלים 360 מעלות וחוזר חלילה

בלי אגו ובלי להסס

את בחרת את החיים שלך הוא אמר לי ואני לא קשור

בחרת באחד הוא אמר

מה לא קשור?

אתה הכי קשור

אתה תמיד תהיה

ולא משנה איך אבחר ומה אבחר ומי אבחר

 

לנצח שמורה לו הזכות לגילוי העצמי שלי בדברים שגם היום מידי פעם אני מתכחשת אליהם

אולי בגלל זה אני תמיד מחפשת את אוזנו כדי לשתף

הוא היה זה שידע עלי דברים שלא פגשתי בי לפחות לא במודע

הוא גם היה זה שתמיד הביא בי את כל מנעד התחושות מעבר לקצה

 

כעס, התרגשות, פחד, כמיהה, מבוכה, התמסרות, 

נפגעתי ופגעתי 

בגלל שכל כך רציתי יצא לי עקום

יצא לי רע

יצא לי ממש רע

 

הוא נכנס לי לחיים הכי במקרה  ונגד כל הסיכויים והוא חולל בם את המפץ הגדול

אז תגידו לי איך אפשר להרפות?

 

אני במודעות מקסימאלית ואין בי ציפיה לכל תצורה שבה יתאפשר חיבור של מה שאולי יכול היה להיות

ואני לא מנסה להחזיר את הגלגל לאחור

וכן זה קצת מבלבל כי אולי יש חשש בצד השני שאני מבקשת את מה שאין בו עבורי

כל מה שאני מבקשת זה שייתן לי הזדמנות כי לא הכול זה שחור ולבן, וזה לא חייב להיות הכול או כלום

אני יודעת שהוא כועס

אילו יכולתי לגרום לו להבין דבר אחד היה זה שאני נקייה, נטולת מניפולציה או אג'ינדה

אני באמת מתגעגעת 

 

התרפסתי שוב

ואני לא מתחרטת

הדבר הכי משמעותי שהרגשתי היה השקט שהתפשט בי ברגע שהוא אמר - הלו כשענה

אני אוהבת שהוא מאתגר אותי בשיח, שהוא לא מוותר לי ויודע להציב לי מראה

ובתור מי שמתורגלת בלהכניס את עצמה למצבים לא אפשריים בחיים

הוא היחידי שיודע את נפשי המשתוללת

ובחלקיק שניה מזהה את המניירות שלי ויודע להעמיד אותי במקום

הוא ראה אותי בהכי נמוך שלי ואף פעם לא נבהל

 

מי יכול לוותר על דבר כזה?

שום התרפסות לא מוגזמת אם הוא יסכים לחבק אותי, 

לא צריך להגיד כלום

וכל הסממנים של ליבידו מטורף שהוא מעיר בי יוכנעו וירוסנו בי - גם על זה אני מוותרת בשביל מי שהוא

 

לפעמים בא לי לכתוב לו שהייתי אצל הרופא זה שמאחה לבבות משובשים ושקיבלתי מרשם שבו כתוב :

**** פעם ב XX תקופה 

על המרשם יתנוסס השם שלו, ותהיה לזה אסמכתא רפואית

 

אחרי שהוא אמר - הלו

ועוד כמה דברים

הייתי כמו תמיד מבולבלת ולא מפוקסת ולא מדויקת ולא הצלחתי להסביר באמת מה אני מבקשת

 

מה את צריכה אותי בחיים שלך הוא אמר

ולא הצלחתי להבין איך הוא לא יודע את התשובה בעצמו

הוא הרי קורא אותי כמו רנטגן

והוא מבין שהצורך שלי בו לא קשור    לאף אחד

 

ואז הוא אמר שהוא יחשוב על זה

ופתאום נכנס לי אוויר

 

אני, הוא, אצלי בסלון

לראות את המבט

להריח את הריח

לשמוע את הקול

ושהוא יחבק אותי

 

ואני אהיה טובה

ואני אוקיר תודה

רוצה להרגיש את התחושה המטורפת הזו

עוד חיבוק אחד

ואז תלך

אבל קודם תבוא

בבקשה תבוא

 

 

 

 

 

 

לפני שנה. יום שני, 13 בינואר 2025 בשעה 2:04

חוץ מהאחד שלי יש עוד אחד

כן יודעת שהאחד יש רק אחד

אבל

יש אחד …

שלא מצליחה לוותר עליו

הוא ויתר עלי

נו טוב אולי גם אני עליו 

אבל לא בגלל שאני לא רוצה

אני לא יודעת לתת לו את מה שהוא צריך

רוצה ממש , מאוד, אפילו מפנטזת על זה בלי הפסקה

רוצה לשאול אותו : למה או הכול או כלום

למה לא משהו אחר ? אחר אבל משובח

התחננתי, זה לא עזר

התרפסתי, גם לא

הוא יודע הכול, בלי צורך שאסביר

אני מתגעגעת

ולפעמים אני מרשה לסיכוי שאולי … להרגיש שזה יקרה

אמרתי לו שאני כאן

לפעמים אנחנו מדברים

ואז מתגנב אלי שקט

הייתי ילדה רעה .. ברח לי

וביקשתי סליחה

עוד פעם אחת ודי …

 

לפני שנה. יום שבת, 11 בינואר 2025 בשעה 16:45

לנהל אותי בלי לעשות כלום

לראות אותו מקליד......

לשבת מול הנייד לא לנשום, לחכות, להמתין

המסך כבה

אני במיידי נוגעת בו (במסך)

מקליד......

נראה לא מזמן כתוב שם

 

המחשבות משתוללות בי, אני לא נושמת, לא מרגישה רוק בפה

 

זה כמה חודשים שהוא בחיים שלי שוב

מפעיל אותי במבט, במילה

מסתובב בתוך הבית שלי, במיטה שלי, בתוך הנשמה שלי

כבשלו

 

מהלך בי קסמים, גורם לי לשכב ערה לידו בלילות שלנו יחד

והוא אפילו לא מנסה

 

רגעים בהם אני מטושטשת ומוצאת עצמי רוקדת איתו באמצע הסלון

שיר ועוד שיר

והידיים הגדולות שלו עוטפות אותי

והעיניים הבוחנות שלו מלטפות אותי

וכמה הוא יפה

 

הוא הולך

והוא חוזר

בינתיים

 

ובמגירות של החוויות שלי איתו עומדת להיכנס אחת חדשה

אני מתרגשת

אני מובכת

אני רוצה להגיד שאולי אני לא אצליח

אבל יודעת שאיתו הכול אני יכולה

 

זה יכאב ממש אבל אם הוא פתאום יילך

 

אבל יותר כואב לוותר על תחושת החיות הזו שהוא מפיח בי

 

הנה... הוא כתב

שורה אחת

ופתאום אני שקופה חשופה מרגישה שהוא רואה הכול יודע הכול

פאק

איך הוא יודע

מה אני צריכה

איך הוא מצליח 

רק הוא יכול

 

 

 

לפני שנה. יום שבת, 11 בינואר 2025 בשעה 3:53

כל מיני מתיימרים שמצטיינים בלזרוע הבטחות בצורת מילים

מכורי אגו

ותחושת בלעדיות על האותנטיות החצובה בסלע

כמה קל לפזר אשליות שמכוונות למקום הבטוח שלך דרך המילה הכתובה במיומנות שכנראה נרכשה בשנים של הלוך וחזור

בפעם הראשונה

את מגלה שההתכתבות נמחקה באופן חד צדדי באמתלה של : חשבתי שמחקתי רק אצלי

בפעם השניה זה קורה אחרי שמשהו לא התאים לו

מדברים על זה

הוא אומר שהוא מבין

שלא באמת התכוון זה סתם משהו שעושה לא אקט מכוון

 

מסכמים שזה לא מתאים, הוא מאוד החלטי כשהוא מסביר שהוא צריך משהו אחר עם יותר התמסרות 

כל דבר הופך מסע התנצחות

בקשות חוזרות לקבל תמונות שלך

והתחמקות לא נגמרת לשלוח את שלו, ואז לשלוח איזה תמונה מהונדסת שיכולה להיות כל אחד חוץ ממנו

 

את מסיימת את זה

 

וכמה ימים אחרי הוא שולח הודעה - כי הוא דואג לך

הוא ממש שומר עלייך (בחילה בדיעבד)

משחקים של חם קר בערמות

אומר שניפגש ואז מקיא את כל התירוצים של המחזר המתחיל

הוא עמוס בעבודה, הילדים אצלו, והכי דוחה - הוא לא מרגיש שאת מוכנה

ואז שוב - תשלחי לי תמונות

 

את אומרת שזה לא מה שאת רוצה

את מאוד ברורה

 

כמה ימים אחרי

הודעת בוקר טוב ומה שלומך, אני דואג לך (בחילה חזקה בדיעבד)

את עונה, זה נעים החיזור הזה

יש לציין שהוא מצטיין בזה

 

ואז באמצע שיחה קולית הוא נעלם לך

תוך כדי שאת שומעת שיחה נכנסת בטלפון שני ומבינה שזו לא שיחה של עבודה

הוא פשוט מנתק 

ולא הוא לא נשוי ולא תפוס זה משהו שדואגת לוודא היטב

 

כמה דקות אחרי הודעה - מתנצל שיחה של עבודה

את בסדר מותק?

את מבינה שזה לא אמיתי ובוחרת לא להתעמת כי זה לא משנה ועונה הכול בסדר

 

ואז...

כל ההתכתבות נמחקת בפעם השלישית

פאסיב אגרסיב קלאסי

 

כל ההתרחשות הזו לא באמת מטלטלת היא סתם מתישה ומחבלת באמון שגם ככה רעוע כשאת מנסה חיבורים חדשים

 

המחיקה של ההתכתבות היא בלתי נסלחת

עבורי זו פלישה למרחב שלי

כוחניות מכוערת

ניסיון עצוב למחוק את הכיעור בכל מה שזה היה

 

תעודת עניות למי שהוא חושב שהוא

לא הפסדתי כלום

מילים יפות ללא כיסוי

 

מסתבר שזה כלום ושום דבר

 

רושמת לעצמי :

לא עוד שיחות ארוכות, התכתבויות לא נגמרות

מילים על המשקל

אפס מעשים

לא 

 

פשוט לא

שוב המדחום עולה
אני לא אשתנה
אותו סיפור ישן
תופס אותי כל פעם
הוא התקשר אליי
דיבר אליי
מילים יפות ללא כיסוי
אמרו לי להיזהר
אף פעם לא למהר
אך כל מפגש נרגש
נפלתי מחדש
שמעתי בחיי
יותר מדי
מילים יפות ללא כיסוי
מה אם הוא בחור הגון?
זה מכפיל את הסיכון
ומה אם יש לו כסף רב?
לא רוצה עובר ושב
שמעתי דיבורים
של כל מיני גברים
לכל אחד סיפור
עם תשע בחיבור
הפעם אמרתי די
זה לא כדאי
מילים יפות ללא כיסוי
מה אם הוא רומנטיקן?
שיהיה רומנטי שם
ומה אם יש לו לב זהב?
שיגור אצל הוריו
שוב המדחום עולה
אני לא אשתנה
אותו סיפור ישן
תופס אותי כל פעם (כל פעם)
הוא התקשר אליי
דיבר אליי
מלים יפות ללא כיסוי
והבטחות ללא גיבוי
הסוף תמיד חסר סיכוי

 

 

 

 

 

 

לפני שנה. יום חמישי, 9 בינואר 2025 בשעה 7:36

לא הוא לא

אין צורך לצעוק

אין צורך לדבר

הוא יודע ושומע

ומתעלם

לפעמים כשאני שותה מיץ אומץ ומרוב ייאוש עושה קולות של : די

הוא מתרכך

ומשחק לי בראש

אני רוצה לשחק כל כך

להיות חסרת מעצורים ובושה עד שזה מביא אותי להתחמק מהמראה ימים קדימה

מי את ??? אני חושבת לעצמי

אין לך גבולות?

לא הוא ענה לי , את רוצה את זה ואת צריכה את זה ובשביל זה את תעשי הכול

איזה מעייף זה שזו שהוא מדבר עליה חיה במחשכים ויוצאת רק כשהאות ניתן

 ניסיתי בכל מיני צורות

עם אחרים

לא עובד!

מקולקל אולי שבור אולי אני לא מעיזה 

אולי אני סתם צריכה שזה יקרה מעצמו

ואולי האחרים פשוט לא יודעים איך לגשת אלי אל זו שמסתתרת 

אני בהרעבה של צורך

זה לא מספיק

יש לי סבלנות

 

לפני שנה. יום שלישי, 7 בינואר 2025 בשעה 16:40

לא תזיק 

הכי קל להפנות אצבע מאשימה החוצה להפוך קורבן  (מילה שאי שונאת במיוחד)

למלמל כמו במנטרה את ה: עשו לי שתו לי אכלו לי

כמה הוא רע

פתאום כל המבינים הגדולים נותנים כותרות של נארקסיזם כלפי כל סיטואציה שצפה ועולה

ואת כמו מלקטת אמפטיה בשקל מתבשמת בצקצוקים של המנחמים וב "אמרתי לך" של אלו שאוהבים להיות צודקים

 

גם מול עצמך את מתייסרת מציפה עצמך ברחמים עצמיים 

מספרת לעצמך את הסיפור שרקמת 

מרוב שחזרת על החוסר דיוקים - זה כבר מזמן לא ברור מה היה שם

או שאולי כן

דבר אחד בטוח

 

את לא מופתעת, את לא נדהמת את מבינה בדיוק מה התרחש ואיך הגעת לשם

אם צריך לכמת את זה נתפשר על 50/50 באחוזים

 

קחי אחריות על החרא 

ותתעוררי על עצמך - את עדיין שם כדי לשחזר שוב ושוב את הכאב

הכאב שבזכותו את מרגישה הכי חיה
Choose the poison
 

הבהרה - תמיד בצד השני יהיה זה שידע בדיוק מה קורה, ידע וזה שירת את הנרטיב שלו 

אבל את לא שיחררת אותו - לא נתת לו ללכת, מצאת עוד דרכים לגרום לו להישאר בחייך פעם מאחורי הקלעים פעם על הבמה אבל תמיד השארת אותו ברקע

כן, גם הוא בחש ושיתף פעולה - הלך וחזר, בא והלך

 

תזכרי - את המלכת אותו - ואת הממלכה

תתפרק הממלכה - ולא יוותר המלך

 

הפודיום מתקיים בעיקר בתוך המחשבה שלך

אני אוהבת אותו - את צועקת בשקט

אני מאמינה לך - אני עונה לעצמי

את רוצה אותו הכי ואת רוצה שהוא ירצה אותך 

 

אבל אולי הגיע הזמן שתאהבי את עצמך יותר

 

לא הייתי מוותרת על כלום, כשזה טוב זה התגשמות כל המאוויים אבל כשזה רע..

רעידת אדמה

תהום ותימרות עשן שאין שום דרך להתרגל אליהם 

וזה כואב בעוצמות שעצם העובדה שאת מצליחה בכל פעם כמו עוף החול לקום ההריסות הוא פלא הבריאה

 

עוד תהיה לי ממלכה, ויהיה בה מלך

שכל תקשורת הקטנה שבקטנות תייצר לי את הרעמים והברקים לצד השקט שאחרי

וחוזר חלילה

לא יודעת מתי

אולי זה בהתהוות

אולי זה בנסיגה

 

זה בדרך

זה חייב להגיע

 

 

 

לפני שנה. יום שישי, 3 בינואר 2025 בשעה 18:51

 הדופק שלי בלתי נשלט נוכח תהפוכות שמתרחשות בי 

זה מתכתב עם זה שהרוק שלי נעלם לפרקים וחולשה מתגנבת לרגלי שהופכות לא יציבות 

לפעמים אני כל כך נבהלת כשזה קורה ואז אני אומרת לעצמי בלב :

 

תיהני מזה, אלו הרגעים ששווה לחיות עבורם

ואני שתמיד ניסיתי לחמוק מהפחד מבינה שהדרך היחידה לנצח אותו היא רק אם אעבור דרכו

 

אותם דברים שמעלים לי את הדופק מסתמן שלא אוכל לוותר עליהם לעולם

ולחשוב שהם נכנסו לחיי במקרה

ושיכולתי לעולם לא לדעת עד כמה הם נדירים

 

זה לא אומר שאין בי פחד

זה ממש לא אומר שאני יודעת איך לנהוג

אפילו ברגעים אלו אני חווה דופק מואץ בעיקר בגלל שכל מה שאי פעם הפחיד אותי הגיע פתאום לבקר

 

הקולות מסביבי וגם אלו שמתגנבים לראשי נאחזים בטיעון המטריל של : "אמרתי לך"

אז מה...

אני עונה להם, ולאחרונה בקול רם ולא רק בלב

 

 

היי, אני לא מתנצלת על שום דבר

ולא יעצור אותי כלום

ואם תשאל אותי עשיתי טעויות אך אני לא מתביישת בשום דבר

ולא הפחיד אותי כלום

וגם אם לפעמים שכחתי להיות כי לא מוותרת על כלום

 

 

 

 

לפני שנה. יום שלישי, 31 בדצמבר 2024 בשעה 5:40

בלילות האלו שאני מתאמצת לא להירדם ובודקת שאתה שם שלא דמיינתי

כשאני שומעת את הנשימות שלך מתכתבות עם הנחירות שאני מכירה טוב כל כך מכל הסיבובים שלנו יחד

אני קורסת לתוך שינה וכמו תמיד שומעת אותך מלמל :

תלטפי אותי, עשי לי נעים , תיצמדי אלי אל תפסיקי

 

אחרי שנרגעת מהבהלה על כך שנרדמתי עושה את כל מה שאתה צריך ואוהב כדי שתרגיש כמו שאתה אוהב להגיד שאתה מוגן ורגוע

אני אף פעם לא מצליחה להבין מה זה אומר

משום מה חשבתי שאתה זה שמגן עלי ומרגיע אותי

 

בשלב מסויים אני אשקע לתוך שינה שאין דומה לה רק מתוקף היותך שם

ועוד לפני שיפציע אור ראשון אני ארגיש איך אנחנו בפוזיציה הפוכה מזו שבה נרדמנו

 

אתה עוטף אותי מצמיד אותי הנשימות שלך עמוקות

אני ארגיש את הרגל שלך מרימה מעט את שלי ואותך נצמד, קשה זקור ומפלס עצמך אלי

אני כבר יודעת באיזה זוית להתמקם בלי לזוז רק לשנע מעט את האגן

וכמו באופן הכי מושלם אני ארגיש איך אתה נכנס

 

לאט

לאט

עוד קצת מזיז את הרגל שלי עם הרגל שלך

אין מילים ואין דיבורים

ואתה מכתיב את הקצב

 

אני אף פעם לא יודעת אם זה יהיה קצר או מתמשך

אני מתמסרת לצורך שאיתו התעוררת

אתה בתוכי ונראה כי אתה לא מפסיק לתפוח בתוכי

 

החדירה הזו של הבוקר היא רק שלך

והיא כמו דה ז'בו מוכר ולא צפוי בו זמנית

 

הנשימות מתעצמות,  אתה מוסיף את תנועת הגוף הכל כך מסיבי רחב וגדול שלך

שאני מכורה אליו

ואנחנו זזים בתיאום שאפשר להגיע אליו רק אחרי כל השנים בהם היו לנו דרמות וטרגדיות שלימדו אותנו הכול אחד על השניה

 

אני מכורה לתחושה של הנוזל החם שמופיע בתוכי

לאנחה הזו שלך שתמיד מלמדת אותי כמה אתה מחובר ליצר שבך

 

אנחנו נרצה להישאר ככה אבל שנינו לא יכולים לאחר

בוקר

פקקים

העולם ממשיך

 

אתה תצא ממני, תשכב על הגב

אני אסתובב ואדאג לנקות את כל מה שנשאר עליך

כמו אוספת את כל מה שהיה בך רק בשבילי

 

אוהבת את הלילות שלנו

כמהה לבקרים לא פחות

 

ונותרת מחייכת כשרואה את דמותך עם הדגמ"ח והנעליים הגבוהות יוצא אל העולם

 

תחזור

 

 

לפני שנתיים. יום שישי, 20 בדצמבר 2024 בשעה 9:14

לא אני לא

אני לא מוגזמת

אני לא יותר מדי

אני לא קורבן

אני לא מבקשת משהו שלא ראויה לו

אני לא צריכה לצנזר את עצמי

 

אני בדיוק

 

מודעת

זוהרת

מינית

רעבה

מתמסרת למי שאני ורק אני רוצה

לא מתנצלת

לא מתפשרת

לא מוותרת

 

לא מפסיקה לקוות

שארצה אותך כמו את האוויר שאני נושמת

גם כשהוא מתקשה להיכנס לחלל הריאות שלי

 

מבט העיניים שלך

השקט שזורם לי ומאפשר לי ביטחון

הידיעה שאתה לא הולך

שאתה נשאר

שאתה חוזר

שזה לא מרגיש כל כך מפחיד כל הזמן

שאני לא מוגזמת

אני בול

בדיוק

הכי מדוייקת

שתזכה לחוות

 

לפני שנתיים. יום חמישי, 19 בדצמבר 2024 בשעה 2:53

חיבוק נקי

עוטף

מרגיע

ממלא

חזק

אני במצב בהלה

כל המערכות משתוללות

מערכת הניווט הפנימית שלי משובשת

לא מאמינה לה

לא בוטחת ביכולת שלי לפענח את המציאות

חיבוק

יכול להנמיך את הפאניקה

לתת לי 

סיכוי