כותבת אותי ,

בכל העיר וגם מחוץ לה

מסתובבת ומחפשת אשכרה מחפשת את פניך

במתחמי קניות בערים שהן לא שלי, בתור בקופות

לרגעים אני ממש מגיעה בתקווה שבאקראי יצטלבו דרכנו

נשבעת לכם במהלך קניות אצל רמי לוי באמצע היום

בכל פעם שנכנסתי לאחד המעברים האמנתי לזה שיש סיכוי שפתאום תהיה שם

אני לא מצליחה לקבל את זה שאני לא אראה אותך יותר

אני הגעתי לרמה שכשמצלמים כתבות בנתב"ג  אני נצמדת למסך ומקווה שאולי תהיה בין החוזרים או היוצאים

כנראה שהסוגיה של ה"לחכות" לך עדיין קיימת בי

גם כשאתה כבר מזמן הלכת

דווקא כשאני הכי חלשה אני צריכה להיות חזקה

דווקא כשהכול מפחיד כל כך אני מרגישה שכולם מצפים שאני אהיה אמיצה

וצנועה

למה דווקא כשאני מצליחה ומנצחת אני לא שמחה

וכמה זמן שאני לא הייתי שמחה...

מרגיש לי שזו נחמת טיפשים אבל זה משחרר אותי מצניעות משמימה

הכלום שיש ביני לבינך תופס את כל החלל שהשארת בי

השתיקה הרועמת שלך

שתיקה שמאחוריה כוונה אמיתית לטלטל אותי

אני מתכתבת עם הידיעה שאתה לא רוצה אותי וההבנה שאני אוהבת אותך

איך חלל ריק מצליח לייצר לי כל כך הרבה רעש בנשמה ?

אני עורגת אליך

למה שהייתי כשרצית

ואני ממאנת לוותר

נאחזת בכלום

הכלום שיש ביני לבינך

אני יודעת שאני לא מחדשת כאן כלום לאף אחד זה גם לא פוסט פריקה

כתבתי בעבר על פרופילים שפונים שוב ושוב ולא משחררים

זה ממש יוצר הצקה, בשניה שאני נכנסת לכאן או לצ'אט יש את אותם הפונים שלא משחררים

אני כמעט לא חוסמת כי זה אקט מעליב ולי הוא גורם להרגיש לא טוב

עברתי כעת וראיתי שרוב החסומים מגדירים את עצמם נשלטים

וזה מעורר בי מחשבה

איך דווקא מי שמגדיר עצמו נשלט

מפגין כזו כוחניות ודורסנות וכפייתיות 

במחשבות השוטפות היה כאילו (דגש על כאילו) שדווקא מי שבהגדרה של דמות שולט יהיה הכוחני הלא מתפשר 

אבל לא

מסתבר שלפחות בפיד שלי יש הרבה יותר הקשבה מצד פונים שמגדירים עצמם שולטים

גילוי נאות

אני לא מחפשת לא כזה ולא כזה

נשלטים - אני מבקשת לא לפנות אלי

כשאת מרגישה שאיבדת מישהו

במקום חופש ממנו

את עדיין שם

שחררי

את עצמך

מיועד לכל מי שרוב הזמן כואב ומתוסכל

שרוב הזמן מתפשר

עבור כמה שניות של אולי

אולי זה יותר גרוע מ- לא

כל מיני פניות של כל מיני פרופילים של גברים שמצהירים שהם רציניים , ומכבדים, והם בדיוק מה שאת מחפשת

פונים ופונים

ואני עונה עונה בנימוס לא תודה

וממשיכים

וממשיכים

ןממשיכים

עונה שוב בנימוס

לא תודה

וממשיכים

כתבתי : די

והוא ענה - את חצופה ואת חסומה 

וואו

איזה  חוסר מודעות

אבל לפחות הוא לא יפנה יותר

היום...

כמה הונאה עצמית מככבת בחיים שלנו?

מספרת לעצמי  סיפורים של ליגת העל

לא מאמינה לאף מילה שלי ועושה לעצמי פרצופים של מתכוונת לכל מילה

הקטע הוא שאני ללא הרף מספרת אותם לעצמי

דווקא מול אחרים יוצאת לי האמת בלי להסס, בלי לצנזר, בלי להעמיד פנים אפילו שאני יודעת שזה דיל ברייקר

ושרוב הסיכויים שזה יגמר לפני שזה התחיל

אבל מולי ?

מניפולציות ברמה של מינימום שודדת יצירות אומנות מזויפות שאף אחד עם עין לא מזויינת לעולם לא יבחין בכך.

אבל אני רואה הכול

יודעת בזמן אמת שאני מוליכה את עצמי שולל

לרגעים מתבלבלת ומאמינה, אבל אז נזכרת שאני נוכלת

מהסוג המתוחכם

ואני בו זמנית מתלבטת אם להאמין לי או לשים לזה סוף

מפתיע למה דווקא כשזמינה לי האפשרות לחוש עטופה

מחוזרת, בסערה של חיבור פיזי דווקא אז פתאום מתעצמת התחושה של האין

אבל לא סתם אין

אין אותך

יש אחר, שונה, טוב, משקיע, מחזר

אבל זה לא אתה

ובמקום לחוש מסופקת, מרוצה

אני בדרופ של החיים

ניסיתי לעצום עיניים, כל מה שראיתי היה אותך

כשדמיינתי את הריח שלך

ודמיינתי את הקול שלך

הבנתי

שכל מה שיש זה מה שאין

ביני לבין עצמי אני חשה עוררות עצומה, מסוגלת באמצעות דמיון מודרך לראות לפרטי פרטים איך בדיוק אני משלבת בתוך מארג החיים שלי מישהו

שמולו אין לי פנקסנות, והדברים קורים מעצמם.

כשעוצרת ועושה מבחן מציאות reality check

אני מזהה שנצח עבר מאז שאת מה שחשה במציאות המדומה שלי חשתי בחיים ,מול מישהו

כל מיני תפוסים, נשואים, בקשר, בזוגיות הם המובילים בקטגוריה של המחזרים המצטיינים אולם עבורי זו לא אפשרות ולא ממקום שיפוטי או מתנשא

מה שכנראה מצמצם את האפשרות עבורי למצוא.

יש מעין פיזיקה של געגוע שמתרגמת אותו למרחק

והמרחק הזה גדל

אני מתגעגעת

וגם קצת חוששת

שזה לא יקרה שוב

כן אני יודעת שהכול נתון ואפשרי ויש מצב שעוד מעט בחניון בדרך לפגישה שיש לי פתאום זה יקרה

ויבליח לתוך חיי מי שנכון עבורי

שלא ייבהל, מכל המחסומים, החסמים, והחומות שבניתי

אבל רבאכ

הגעגוע

שורף