אני לא מצליחה לזכור מה קרה בדיוק... אבל בערך...
4 שנים אחרי חזרתי ארצה עם משפחתי. התגוררנו ביישוב קטן, מעט חברים או אנשים בני גילי, מקום עבודה שהיה ברירת מחדל עבורי אבל הייתי חייבת להביא משכורת כלשהי.
בקיצור, לא מרוצה בעליל...
מצאתי את עצמי איכשהו נכנסת שוב לצ'אט... הפעם כבר העזתי גם לעבור לתקשורת מחוץ לצ'אט אבל עדיין אנונימית.. התרגשתי ומשהו בי התעורר שוב ..
לא יודעת מאיפה היה לי אומץ כשקבעתי להיפגש עם מישהו שלא היה לי מושג איך הוא נראה אפילו... אבל כשראיתי אותו הבהרתי שאני לא בעניין והכל עבר ללא הטרדות או סיפור דומה..
זוכרת שלמרות האכזבה עדיין רציתי להמשיך ... להרגיש את החיים המתעוררים בי. שוב בצ'אט ואז כבר ראיתי תמונה .. בחור צעיר ממני מעט.. הכתיבה שלו סינוורה אותי. בצורה טבעית ולא מחשידה קבעתי איתו פגישה רחוק ממקום מגוריי. זו היתה הבגידה הראשונה , או בעצם ההתפכחות. ההבנה שיש בתוכי עדיין חלק שרוצה לחיות, להתבלט, להרגיש צעיר. להיות מסופקת.
התאהבתי בו ללא תקנה, בלי גבולות, בלי להיות זהירה. לא נפגשנו יותר מהפעם האחת אבל זה השאיר בי חותם.
ההתעוררות המינית הזו יצרה מרחב נוח גם לפתיחות וסקס רב יותר עם בעלי. עדיין לא הרגשתי שאני נהנית אך החלטתי (בטיפשותי) להציע לו לבחון אפשרות של יחסים פתוחים.... הטלתי עליו פצצה ... הוא ענה לי שזה לא בא בחשבון.
נשארתי מאד מאוכזבת מהתשובה השלילית כי הבנתי שאחרי שפתחתי את הנושא אני עכשיו חשודה לגמרי בעיניו. מאותו יום הוא החל להיות אובססיבי , בודק , שואל... החל הסיוט לגור איתו.
בד בבד הקיץ כמעט והגיע. הגעתי להחלטה שאני מודיעה על סיום העבודה והתפטרתי. הודעתי בבית שאני יוצאת לחופש, רחוק מהמשפחה. הוא שם גבול ואמר שרק שבועיים. משום מה הסכמתי.
הרגשתי סוף סוף חופש (אמנם מדומה , אבל חופש).
הכרתי אז, בשבועיים האלה את מי שהוא לגמרי עמוד התמיכה והחבר הכי טוב שהיה לי ויש לי עד היום.