לפני המון שנים הכרתי את ענת. היא נהיתה ידידה, והיה מצחיק איתה ומעניין.
ענת גרה אז בדירת שותפים בגבעתיים, ואני בדיוק השתחררתי מהצבא ועדיין הייתי אצל ההורים.
כיון שאני שונא את ההורים שלי, כל פעם שהזמינו אותי, הייתי מגיע. וביליתי הרבה שעות עם ענת והשותפים שלה.
בישלתי להם הרבה, דיברנו על הרבה שטויות, הרבה סמים נצרכו שם (אני לא נגעתי, אני מפחד על מעט המוח שיש לי).
מדי פעם הייתי הקול השפוי כשהיו ריבים, דרמות, זיונים קולניים, נסיונות התאבדות ומה לא.
לפעמים, ענת ואני היינו מזדיינים. סתם בשביל הכיף, עם אהבה אבל בלי שום קשר רומנטי. יזיזים טובים.
אני וענת היינו בערך בני 21.
מדי כמה שבועות, היתה דרמה גדולה, ולעתים הדבר הנכון היה להסיע את ענת לבית הוריה, אי שם בהרים הרחוקים.
בדרך כלל, אני נהגתי.
באחת הפעמים, הזמינו אותי להשאר לארוחת ערב.
שם פגשתי את מעין, אחותה בת ה-17 של ענת.
המון, המון, עקיצות הדדיות. הרבה הומור שחור, סרקזם ופילוסופיה.
בהחלט בחורה כלבבי.
אזהרות טריגר, למי שצריך: הסיפור הזה מכיל הרבה טראומות, פגיעות מיניות, מצבים נפשיים לא קלים, התמכרויות, פיגועים ועוד.
הכל, כמו תמיד, אמיתי. ככה גיליתי בודאות מוחלטת שאני לא סובל מענייני פוסט טראומה. אם זה היה יכול לקרות, זה כבר היה קורה.