אזהרת טריגר: אירועים טראומטים ולאומנים.
מעין ואני המשכנו להיפגש ולצאת מדי פעם. בעיקר היה מדובר בבילויים עם כל מיני אנשים בסביבה, כך שלא באמת פיתחנו אינטימיות עמוקה מאד.
בתקופה ההיא לא היו לי הרבה חברים, אבל היו המון מכרים מכל מיני מקומות. מעין פלירטטה עם כולם.
הקשר העמיק לאטו. היו הרבה נסיעות ארוכות ולילות מוזרים שבהם היינו לבד.
לאט לאט, הקשר נבנה ואיתו האינטימיות והעומק.
יום אחד, בשלהי 2002, תכננו לפגוש קבוצה של חברים במייק'ס פלייס שעל הטיילת בתל אביב.
אני לא זוכר למה, אבל באנו ברגל מכיוון ככר אתרים המכוער, בהליכה איטית לאורך הטיילת.
הלכנו עד שהיינו מולו, והתחלנו לחצות את הכביש לכיוון המקום.
אני זוכר את הצליל, שקט באופן מפתיע.
אני זוכר את כדור האש, גודל צורה וצבע.
כל זה קרה ממש מולנו, מרחק עשרה מטר.
אני זוכר את הרעש של הסירנות, וכמה מהר הן התחילו להישמע.
מעין ואני חזרנו לאחור, קפצנו מהטיילת אל החוף והלכנו דרומה.
היא רצה, ממש רצה. אני הלכתי אחריה בהליכה מהירה.
אחרי רגע או שניים כבר היינו ליד הדולפינריום שעוד עמד אז ליד המקף שבו תל אביב נהיית יפו.
אני לא זוכר איך הגענו משם אלי הביתה.
אני זוכר אותנו במיטה, מנסים לישון, פשוט כי לא ידענו מה עוד לעשות.
אני זוכר איך התחלנו להתנשק.
אני זוכר אותה מעלי, שנינו עוד לבושים.
כל תנועה שלה זכורה לי, כל צליל.
למחרת בצהריים, גיליתי שהמחבל שניסה להרוג אותנו הרג ארבעה, מתוכם שניים שהיו חברים שלנו.
גיליתי גם שהוא, ממש כמוני, היה אזרח בריטי בן עשרים וקצת שגדל בלונדון.
הגילוי הכי מטלטל של אותו יום היה שכשמעין גמרה, בלילה, מתוך טראומה, עלי, זו היתה האורגזמה הראשונה שלה.