כמה ימים אחרי אותו פיצוץ מעין הופיעה אצלי שוב. מהר מאד, ביוזמתה, הגענו למגע מיני.
היא גמרה, ואפילו ממש בקלות. פעם שניה בחיים. היא היתה בת 18, אז לא כזה הישג כמו שזה נשמע, אבל בכל זאת.
אחרי שעה שוב, ואז היא גם ביקשה שאהיה בתוכה. היו רגעים ארוכים של היסוס, מחשבות על פוסט טראומה וכאלה.
הסכמתי. עשינו. היה מאד נעים. היא גמרה שוב. הסכר נפרץ.
מכיון שלא באמת היינו באיזו זוגיות מוגדרת, שנינו עשינו כל מיני דברים עם כל מיני אנשים.
אבל מהרגע הזה, יותר נכון משעתיים אחר כך בפאב שהיינו בו, היא עשתה הרבה ועם כל מי שמצא חן בעיניה.
האמת, היה ממש נחמד לראות את חדוות הגילוי שהיתה שם. כמה כיף זה סקס כשעושים אותו מתוך רצון אמיתי שמבעבע מבפנים.
אולי שם נטועים השורשים הפוליאמורים שלי, בחדוות הגילוי שלה אז.
עברו ככה כמה חודשים.
היא היתה בסביבה הרבה, התחילה עם כל מי שהיה בסביבה, בגדול. הזדיינה עם מי שרצתה, ולא מעט גם איתי.
ואיכשהו, בתוך כל הטירוף הזה, גם התקרבנו, לאט אבל בלתי נמנע.
בקיצור, הייתי העוגן הרגשי שלה בתקופה הזו. האמת היא, שבין המקום שלי כנמל מבטחים בחיים שלה, לבין זה שהיא באמת מצחיקה, חריפה בטרוף, ומשוגעת בצורה הנכונה, די התאהבתי בה.
לא הרבה זמן אחר כך, היא עברה לגור בתל אביב. אני עברתי (לא רשמית) לחיות איתה שם. הייתי בן 23. זו היתה מערכת היחסים הראשונה שבה נראה לי דביר לחיות עד כדי כך במשותף.