תקופה לא קצרה אחרי הפרידה הכרתי מישהי שהפכה מהר מאד לאהבת חיי. אחרי קצת פחות משנה התחתנו.
לא מעט זמן אחרי זה, כשכבר היתה התינוקת הראשונה, קפצה לי הודעה בלינקד-אין מאחיה של מעין.
זה מוזר. מאידך, הוא בחור טוב בסך הכל, ותהיתי מה הוא רוצה להגיד. אז עניתי לו, בזהירות מסוימת.
הוא התאמץ מאד למצוא אותי כי מעין מאד רצתה לדבר אותי.
בשלב הזה התחלתי ממש לחשוש, שמא היא מנסה שוב להפעיל אותי.
הוא הבטיח לי שלא, אלא שמדובר בצעד תשע מתוך שנים-עשר הצעדים של המכורים האנונימיים.
קבענו דרכו, בי לא הייתי מוכן לתת לה מספר טלפון עדכני.
לבסוף, נפגשנו בבית קפה בתחתית הרחוקה של דיזנגוף סנטר.
לקח לי רגע למצוא אותה, ועוד רגע ארוך להיות בטוח שזו היא.
היא נראתה טוב. תמיד היתה מאד יפה, אבל הפעם נראתה גם בריאה ומלאת חיות.
ישבנו עם כוסות קפה (היא הזמינה) ושאלתי לשלומה.
היא ספרה לי שהיא אלכוהוליסטית בגמילה, בתכנית שנים-עשר הצעדים.
שהיא הגיעה לתחתית מאז שנפרדנו, ושהיא עכשיו משקמת את עצמה.
כששאלתי למה היא רצתה להפגש, היא הסבירה לי על צעד תשע. Making amends.
הענין הוא שהמכורים פוגעים בכל מי שקרוב אליהם. מנצלים, נתמכים, לוקחים בלי שליטה.
בתכנית הצעדים, אחרי שהתנקו והפסיקו להשתמש, אחרי שהכירו במצבם, אחרי תהליך רגשי ורוחני לא קצר, הם עושים רשימה ארוכה של כל מי שפגעו בו ומה עשו.
זה הצעד השמיני, לכתוב את הרשימה, להכיר בכל העוולות ובאחריות שלהם.
הצעד התשיעי הוא לנסות לתקן, או לפחות להתנצל. רק אם זה לא יחמיר את הפגיעה, חשוב להגיד.
הופעתי בראש הרשימה של מעין. אחרי שהגיעה למי שיכלה מהרשימה, היא רצתה לנסות גם אותי.
בצדק, כמובן.
היא מאד שמחה שהסכמתי לבוא, כי היה חשוב לה לקחת אחריות מולי.
האמת היא שזה עזר גם לי. לא המון, יש צלקות שנשארו.
זה לא פתר את בעיות האמון שלי, אם כי אלו התחילו הרבה לפני מעין בכל מקרה.
אבל זה עזר, ואני שמח שהסכמתי להפגש.
דיברנו עוד קצת על איפה אנחנו בחיים. היא היתה בשנה השלישית של לימודי סיעוד בירושלים.
אני סיפרתי לה על כך שהתחתנתי, אבל לא על התינוקת שנולדה.
ואז קמתי ללכת. היא אמרה לי תודה, בדמעות שקטות, והלכתי.
כמה שנים אחרי, נאלצתי להוציא תמצית רישון ממשרד הפנים.
כמובן שהיא הופיעה שם, אבל בשם משפחה חדש.
אני שמח שהיא התחתנה שוב, שלא היינו טראומה שלא נרפאת זה לזו.
מעבר לזה, אני שמח שאין לי קשר איתה, עדיף ככה. למרות שהיא נפלאה.