ערב קר, ואני וטל משוחחים ארוכות בטלפון.
הסיבה שלא יכולנו להיפגש אבודה בתהומות הגנזך שבראשי.
דיברנו, והשיחה התחממה והכחילה לאטה. בשלב מסוים היא אמרה שהיא היתה רוצה לנסות להיות זונת רחוב.
תיארתי לנו בפרטים ובצבע מה הייתי עושה איתה, כשהיא צמודה למעקה ליד מעבר החציה.
משחק נעים ונחמד שכזה, שבתוכו היא ממש התמקדה בפרטים מסוימים.
אחרי כמה ימים, יצאנו לדייט ונילי לחלוטין, כשקבענו שאחריו היא ישנה אצלי.
האמת היא שהיה דייט ממש כיפי. ראינו סרט מעניין ומהנה ועדיין קליל. אכלנו שטויות, עשינו שטויות.
כשהגענו אלי, היא ביקשה שאחכה בסלון בזמן שהיא מתארגנת בחדר.
זה הרגיש קצת מוזר, אבל לא היה לי אכפת כי מערכת העיכול שלי בדיוק רצתה הפסקה מהחיים.
שטפתי ידיים במים מאד חמים, כדי שהידיים שלי לא יהיו קרות לה מדי. אחד הדברים הבודדים שאי פעם ביקשה במפורש.
כשהיא פתחה את החדר, היתה לבושה בדיוק כמו שתיארנו בשיחה שהיתה.
בייבי-דול אדום ויפה, מגפיים עד הירך עם עקב עצום, איפור קצת מוגזם אבל יפה. זהו.
היא שאלה אם ככה אני רוצה אותה.
לקחתי את שתי ידיה ביד אחת שלי, סובבתי את גבה אלי והדבקתי את ידיה לקיר מעל לראש שלה.
"ככה אני רוצה אותך, קטנה שלי. אל תתני לידיים שלך לזוז משם."
עמדתי לצדה, החלקתי אצבעות לתוכה, ומצאתי אותה רטובה מאד.
החלקתי אצבעות גם לתוך התחת המהמם שלה. נעים כל כך להרגיש אותה ככה, מתמסרת לאצבעות שלי.
אחרי זמן מה, הרגשתי שאני לבוש מדי. הפסקתי לגעת בה לרגע כדי להתפשט קצת.
אז היא שאלה אותי מה אני הולך לעשות לה.
"אני הולך לאנוס אותך, זונה קטנה." עניתי לה, משחק בתוך המשחק שלה.
"עם זה?" היא ענתה בטון בראטי ממש.
לא הייתי מוכן לזה, זה ממש הפתיע אותי. לקח לי כמה שניות ארוכות להבין שזה בתוך המשחק.
להבין שאין מה להעלב משטויות. שהידיים שלה עדיין צמודות בדיוק איפה שהנחתי אותן, שזה אומר שהיא כולה שלי.
התעשתתי, נתתי לה כמה מכות הגונות על הישבן.
אחזתי באגן שלה וחדרתי לאט וארוך ומשגע לתוך התחת שלה.
תפסתי פטמה חזק והצמדתי לקיר הקר.
בסך הכל, היה לילה לא רע.
לקח לי ימים לשכנע את עצמי שלא היה עלבון, אלא רק תפקיד במשחק.
לקח לי עוד כמה ימים לראות שהיא ממש התאמצה להכיר אותי, ללמוד מה אני אוהב ורוצה ואיך, לתת לי את כל התירוצים שאני צריך כדי לעשות איתה את מה שאני באמת רוצה.
היא השקיעה כל כך הרבה בשביל לממש פנטזיה שלי שסיפרתי לה, שהפכה ככה גם לשלה.
את ההכרה הזו, אני מקווה שאזכור תמיד.
על לראות את הטוב תוך כדי, במקום להניח את הגרוע ביותר... על זה אני עדיין עובד.