תודה מיוחדת לענתית על הפורמט והרשות להשתמש בו. היא עושה את זה נפלא.
קרה לכם פעם שנסעתם לגמרי לבד על כביש החוף?
שמונה בערב ביום שישי, כולם בארוחות שבת.
הייתם לבד בבית עד שהוקפצתם חזרה לצבא.
קרה לכם שהייתם בדרך, נסעתם כמעט 140 ואז בגלל ידיעה בחדשות כמעט איבדם שליטה על הרכב?
ההורים שלי היו בטיול לחודשיים בחו"ל, כמו בכל שנה. אז לפחות היה לי את הרכב.
מלבד בבית, לבד ברכב, בדרך לספינה הצפופה.
נוסע מהר, כי הקפצה, וכי כיף לנסוע מהר על כביש פתוח כשבני עשרים.
ואז חדשות מפי אהוד גרף. יש משהו בקול העמוק והסמכותי שלו שתורם לסיטואציה.
בידיעה הקטנה שבסוף החדשות נאמר המשפט "כמיליון גברים ברחבי העולם נוטלים את גלולת הויאגרה כנגד אין-אונות" ואז הוא כנראה הבין, כי היתה נשימה של חצי שניה. "מרביתם בגיל העמידה."
ומשהו במשחק המילים הקטן והמפגר הזה פשוט קרע אותי מצחוק.
וכשנרגעתי וחזרתי לנתיב, הבנתי שיש איזו ילדה בת תשע-עשרה ביפו שנתנה את הטקסט הזה לאהוד גרף, ושהוא שידר אותו, ושוב צחקתי.
וכשהגעתי לספינה ועשיתי את כל מה שהיה צריך לעשות, לא היה עם מי לשתף את כמה שהדבר הזה הצחיק אותי.
מאז, למעלה מעשרים שנה, אני מספר את הסיפור הזה כשאני מתחיל להרגיש בנוח עם אנשים חדשים, כדי לא לספר אותו שוב ושוב לאנשים שכבר מכירים אותי.
וזה כולל חיקוי לא רע של קולו של אהוד גרף, למרות שבדרך כלל נוח לי יותר על דן כנר.
איפשהו ליד ג'סר א-זרקא, 2000
