התעוררתי במחשבה רטובה ראיתי את הניצוץ שעל כף היד שלי זוחל לעכביש בורח להשתחרר לי מהגוף אפילו נבהלתי קצת רציתי שתבוא אלי ותדחוף את הפרצוף שלך אל תוך התחתונים שלי תרחרח אותי תוציא את קולות ההנאה שלך תשאב את קולות ההנאה שלי תזיין אותי בלי לשאול אחר כך תביא לי קפה למיטה מר בלי סוכר ככה בלי לשאול
פעם ביום אני נפרדת ממך עוזבת אורזת מזוודות וסוגרת את הדלת מאחורי בכל יום בו אני נפרדת ממך אני אוספת רגשות לתוך קופסא ורודה אני חוסמת את כל הגישה שלי אליך אני נועלת מחשבות של זימה זורקת חיבוקים מחביאה נשיקות
פעם ביום אני עוזבת אותך ככה מבלי להביט לאחור אבל עם לבכות פעם ביום אני מתגעגעת אחרי שעזבתי אותך אז אני חוזרת ותמיד אני חוששת שאתה כבר לא
געגוע של חג רגוע מידי לתענוג מעורר הקבס של אין אויר לגרון היבש לאצבעות הדחוקות בין הרגליים לתחתונים הדביקים למציצה מַחְנִיקָה לריח גס בצוואר לנשיכה על פיטמה לפעימות לב (כוּס) מואצות נרגשות מרגשות כמו מלקקות קוק ממראה בשירותים דחוקים מגעילים כמו סטירה רגע לפני שגומרת כמו כאב מקעקוע טרי על גב צחור כמו נעץ דוקר אצבע מדממת געגוע בחג רגוע מגיח מהפינה החשוכה מתגעגע מידי משתעשע לי בגוף ואין לי כלל מנוחה
הנה המועדון פה. תראה ליד, זה המוסך שלנו מפעם, ותראה אותנו עכשיו, נוסעים ונוסעים רק כדי להגיע לאותו המקום והנה הפעם אני בשמלת קטיפה שחורה חושפת שד ופוֹת. צריך רק לבחור. אתה צוחק ומנשק אותי ואנחנו כמו ילדים מתמזמזים במושב הקדמי, שותים, מעשנים, שוכחים משעתיים קודם צפונה כשהשכבנו ילדים לישון בנשיקה וחיבוק. אני שולחת אצבעות אל מכנסיך, אסור לך לעזור. כפתור אחד בלבד, די בו כדי לדחוף שתי אצבעות ולענג את הזין המקשיח מעבר לתחתונים בין אצבעותי. פותחת אחד נוסף ומוציאה אותו החוצה, אני מעבירה עליו לשון מתמסרת. כך אתה ואני ברכב שליד המוסך הישן עושים קולות קטנים, צובטים צביטות רכות, מחייכים. שבים ברגעים של לילה להיות הילדים שאנחנו כבר לא.
💜
וזה אולי השיר שהכי מחזיר אותי להיות הילדה הזו שהייתי ועדיין לפעמים
כשאתה נותן לי את האהבה הזו הגדולה שלך כזו שמתפוצצת לי בַּפָּנִים אני יודעת שאני צריכה לרצות לחיות גם בלעדיה אבל זה יהיה לי עצוב בִּפְנִים אני רוצה לנשום בלי כל ההצמדות אליך רוצה ללא הנשימות שלך על צוואר לא רוצה עוד להתמכר לך חודר את הגוף שלי נכנס אל הראש שלי פוסק לי רגליים קורא לי בשמי אנה שלי