תת הכרה נפתחת כמו מניפה

פעם מזמן, כשהתגוררתי בקצה הפח של תל אביב, צילם אותי חבר אהוב לפרויקט שלו "פיה אורבנית". הסתובבנו לנו יחד ברחובות הכי דלוחים של תל אביב, הוא עם מצלמה ואני בתלתלים זהובים ושמלת פיות צהובה ארוכה ועתיקה, מעוטרת במחשוף עמוק ובמבט חולמני.
עברו שנים ואני בכפר, השמלה ארוזה היטב בארון והתלתלים המרדנים מוחלקים רוב הזמן.

היום חשבתי לי על הפיה ההיא ותהיתי, מתי היא תשוב אלי כבר ותעזור לי פה עם כל השדונים.

וכשאני חולמת לי על פיות ושדונים, זה השיר שאני מזמנת אלי. בדיוק בגרסה הנדירה הזו:

🕷️

לכל מי שתוהה על עכביש האמבט, דעו שעודו וישנו.

אנו מתחילים להתרגל זה לזו.

💜